קשיי התאקלמות בארץ
סיפור העלייה של אבא של מרים מתוניס, וההתאקלמות בארץ
גרנו בתוניס, לאבא שלי היה פאב, והיה לנו טוב שם מבחינת המצב הכלכלי.
מכיוון שאחיה ואחיותיה של
אימי היו בארץ, היא רצתה להיות בארץ איתם,
ושאלה את אבי אם הוא רוצה לעלות לארץ.
אבא שלי הסכים והלך לסדר את כל הדרכונים והפספורטים
ועלינו לארץ.
היינו במחנה עולים
"מרסיי" ואבא שלי לא הרגיש טוב אז במקום לעלות אחרי חודש עלינו אחרי 8
חודשים.
באנו מ"מרסיי" במטוס ונחתנו בשדה תעופה "לוד".
הביאו אותנו לגבעת אולגה, אך אבי לא הסכים לגור
בגבעת אולגה, הוא רצה לגור בנתניה.
היה
לנו ויכוח עם עמידר ובסוף קיבלנו דירה
בגבעת אולגה.
אבא שלי לא היה מרוצה הוא קיטר כל הזמן שלא טוב לו, גם כי לא הייתה
לו עבודה.
לאחר זמן מה, קיבל עבודה בקרן קיימת לישראל (קק"ל).
היה
לו קשה, והוא התלונן הרבה עד שקיבל עבודה קצת יותר קלה ב"פרי- זה",
מפעל
לשימורים שהיום כבר לא קיים, שם קיבל קביעות והיה מרוצה.
יום אחד נפלה
עליו קופסת שימורים על רגל שמאל שגרמה לנמק ומאז המצב הדרדר
– "ליפט מת" כלומר מה שהיה נגמר.
הוא לא הרגיש טוב והמצב התהפך מטוב לרע. למרות זאת, אמא שלי הייתה אופטימית וכל הזמן עודדה את אבי ואמרה לו שיהיה טוב.
היא יצאה לעבוד, כיוון שאבי לא עבד
ולא היה מי שיפרנס את המשפחה.
אבא שלי חלה ולא הצליח להבריא, אחרי שנתיים הוא נפטר.
מנקודה זו, הכל השתנה וכך המשכנו את חיינו.
מגיל 18 גדלתי
בלי אבא. אימי נתנה לי הכל,
כי הייתי ילדה מפונקת.
עד שהכרתי את בעלי יצאתי איתו
שנתיים והתחתנו,
נולדו לנו שלושה ילדים וכיום אני נשואה 40 שנים.
מילון
פספורטדרכון
ציטוטים
”ליפט מת- מה שהיה נגמר“