מאגר סיפורי מורשת

שמי רפאל סאקוב ואני נולדתי בשנת 1936 בעיר וילנה להורים סימה מבית קריזובסקי והשל (יהושע) סאקוב.

היה לי אח בוריס סאקוב, שבינתיים נפטר, שהיה מבוגר ממני ב- 10 שנים.

כשנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה (בשנת 1946) הגענו בקיץ מרוסיה לעיר לודז' שבפולין, במטרה בהמשך לעלות לישראל. בהתחלה, הוריי ניסו להמשיך בנסיעה בכוון לישראל, אבל לאחר מספר ניסיונות לא מוצלחים "לגנוב" את הגבול חזרנו בחודש נובמבר 1946 לעיר לודז', בידיעה שנצטרך להמתין מספר שנים, עד אשר נוכל לעלות לישראל באופן רשמי.

אחי שהיה אז בן 20, הצטרף לקיבוץ הכשרה של תנועת נוער "דרור" ואותי רשמו  באמצע שנת הלימודים לכיתה ג' בבית ספר עברי, שבו רוב המקצועות נלמדו בפולנית. ארבע מקצועות נלמדו בעברית: שפה, תנ"ך, היסטוריה וידיעת הארץ.

הייתה לי רק "בעיה קטנה", אני כבר סיימתי ברוסיה את כתה ג' והשפה היחידה שידעתי הייתה רוסית. זאת אומרת כדי ללמוד בבית הספר העברי הייתי צריך לדעת פולנית ולפחות שיהיה לי ידע ראשוני של השפה העברית. את הפולנית למדתי תוך זמן קצר מ ה"אוויר", לעומת זאת עם העברית היו לי בעיות. את רוב הזמן שלמדתי בכיתה ג' הקדשתי ללימוד השפה העברית. לצורך כך נעזרתי במורים, ובתלמידי הכיתה שידעו עברית יותר טוב ממני. היה מאוד קשה, אבל לא הייתה לי ברירה והקדשתי הרבה שעות ללימודים. לכיתה ד' נכנסתי עם  שליטה בפולנית וידע ראשוני של עברית והלימודים נעשו יותר קלים.

במקביל ללימודים הצטרפתי לתנועת נוער חלוצית "דרור" ולמועדון ספורט יהודי בשם "הכוכב".

לישראל עלינו בינואר 1950. עד העלייה הצלחתי לסיים מחצית שנת הלימודים בכיתה ו' וכבר ידעתי לקשקש בעברית. בשנה שעלינו לישראל המצב הכלכלי במדינה היה מאוד קשה, מאחר והמדינה הייתה ענייה והכל (כולל מזון) היה בקיצוב.

בזמן הלימודים בבית הספר העברי בלודז' התגבשה חבורה של בני 12-13 שהיינו מבלים יחדיו. החברות בניינו נמשכת עד עצם היום הזה. למרות הקשיים שהיו לכל אחד מאתנו בשלבי הקליטה, רובינו סיימו לימודים גבוהים והגיעו להישגים בתחומי התמחותנו7. יש בניינו פרופסור להיסטוריה, סגן אלוף, מנהלת מחלקה בבית חולים ועוד.

בשלוש השנים הראשונות בארץ גרנו במעברה שהייתה ממוקמת ליד נתב"ג.

את החודשים הראשונים בארץ הקדשתי בעיקר לשיפור השפה העברית וקריאת ספרות קלסית יפה.

בראשון לספטמבר 1950 התחלתי את לימודי ישר בכיתת ט'. זאת אומרת ממחצית כיתת ו' שסיימתי בפולין עברתי ישר לכיתה ט'.

במעברה גרנו בחדר אחד, כאשר המקלחת והשירותים היו בחוץ. בתור רהיטים שימשו אותנו הארגזים שבהם הבאנו את רכושנו מחו"ל. היות והחדר שבו גרנו היה בצריף המכוסה בגג פח, אזי בקיץ היה מאוד חם ובחורף היה מאוד קר.  בחודשים הראשונים הצריפים לא היו מחוברים לחשמל ולכן את שעורי הבית עשיתי ליד מנורת נפט.

הבית הספר שבו למדתי היה בית ספר טכני הממוקם ברמלה. הלימודים בו נמשכו החל משעה 8:00 ועד שעה 17:00, כולל הפסקת צהרים של כשלושת רבעי שעה. הייתי יוצא מהבית בשעה 7:00 וחוזר הביתה בסביבות שעה 18:00. זמן חופשי כמעט ולא היה לי, כי הייתי צריך להקדיש מספר שעות לשיעורי בית.

במעברה גרנו כשלוש שנים ובשנת 1952 עברנו לגור לבת ים. המשכתי ללמוד באותו הבית ספר ברמלה. כדי להגיע לבית הספר הייתי צריך לנסוע בשני אוטובוסים, מבת ים לתל אביב ומתל אביב לרמלה.

את כיתת י"ב למדתי בבית ספר ערב בתל אביב. היום שלי נראה כדלקמן: השכמה: 5:45, ויציאה מהבית ב- 6:15. עבודה בבית מלאכה למוצרי מתכת: החל משעה 7:00 ועד לשעה 14:00. הכנת חלק משעורי הבית (שלא סיימתי בערב הקודם) בחדר הקריאה של הספרייה העירונית. לימודים בבית הספר, בין השעות 16:00-21:00. הביתה הייתי חוזר בסביבות שעה 22:00. עד לשעה 24:00 שבה הייתי הולך לישון, עשיתי חלק משיעורי הבית.

היה מאוד קשה ולכן נגשתי רק לחלק מבחינות הבגרות. את יתר בחינות הבגרות השלמתי במהלך השירות הצבאי שלי ואחרי שהשתחררתי מהצבא. לסיכום, עד להשלמת הבגרות למדתי בשלוש מדינות שונות ובשלוש שפות שונות.

את שירותי הצבאי עשיתי ביחידה שהייתה הבסיס לממר"ם (יחידת המחשב הראשונה של צה"ל).

השתחררתי מהשירות הסדיר בשנת 1957, בדרגת סמל. לאחר השחרור מהשירות הסדיר עבדתי בתחום מערכות מידע, מקצוע שאותו למדתי במהלך השירות הצבאי. במהלך השנים הראשונות עבדתי כתכניתן, ובהמשך כמנתח מערכות מידע. במקביל לעבודתי סיימתי לימודי בתחומי מערכות מידע ומנהל עסקים.

השתתפתי במלחמת ששת הימים כאיש מילואים בחטיבה 11, אשר כבשה את אזור עזה. הגדוד שלנו (גדוד 54) כבש את המוצב "אל קובה", שבכניסה לעיר עזה. כאיש מילואים השתתפתי גם במלחמת יום כיפור.

אני נשוי ואבא לשתי בנות ובן. יש לי שבעה נכדים, החל מנכדה בת 28 ועד לנכדה בת 9.

גילאי הוא נכדי השישי.

הזוית האישית

סבא רפאל: תכנית הקשר הרב דורי מקרבת בין הסבים לנכדים, מאחר והנכדים לומדים יותר פרטים על הסבים שלכם. אני תקווה שלנכדי יהיו חיים יותר קלים מאשר היו לדור הסבים. אני מאחל לנכדי היקר גילאי חיים מאושרים והצלחה בכל תחום שבו הוא ירצה לעסוק.

גיאלי: לסבי היקר אני מאחל לך אושר, בריאות, שמחה וחיים ארוכים ומאושרים ומלאי ששון. אוהב, גילאי.