מאגר סיפורי מורשת

יהודה אוחיון מספר לגאיה אוחיון ועידו אלקיים:

 

עליתי  ממרוקו  מהעיר קזבלנקה בגיל 17 העלייה הייתה קשה. אני מאוד רציתי לעלות לישראל כי חבריי שכנעו אותי לעזוב איתם את מרוקו. הורי לא התלהבו מהרעיון, אבל כשראו את רצוני הבינו ההורים שלי שאין ברירה ושניסע כולנו כמשפחה לא לבד. למרות שהיו לנו דרכונים היינו חייבים לצאת בסתר בלילה. הוריי לא כל כך רצו לעזוב את מרוקו. יצאנו מקזבלנקה לעיר מרסיי באנייה ואחרי כמה חודשים עלינו שוב על אנייה והמשכנו עד חיפה. היה מאוד קשה בארץ. הקשיים היו לגור בצריף שקראו לו אזבסטון.  

 

לחיות במעברה זה מאוד קשה הגענו לארץ קצת לפני יום העצמאות ה -13 בער. הגענו ליבנה מחיפה. מהמקום בו עגנה האנייה, בה הגענו לארץ. ירדנו בנמל חיפה ולקחו אותנו במשאית גדולה עם  מושבי כיסאות עד שהגענו ליבנה.  ביבנה הייתי במעברה. הביאו אותנו לשכונה חדשה שהיו בונים בה אזבסטונים .

 

קבלנו אמנם בית,זה היה אזבסטון שעדיין  לא  היו בו חיבור למים וחשמל, הכביש  עדיין לא היה מוכן ורוב האזור היה בשיפוצים. הורי שמלכתחילה לא כל רצו לעלות לארץ, נבהלו ממה שראו. אז התחלתי לשכנע את ההורים שלי לרדת מן המשאית כי הם לא רצו לגור שם. בסופו של דבר יקדו מהמשאית. ככה גרנו שם חודש ימים עד שחיברו לנו חשמל ומים ואז היה אפשר לחיות במקום הזה שנקרא מעברה. גם חנות המכולת הייתה באזבסטון של אחד התושבים. אני עזרתי בכלכלת המשפחה, יצאתי לעבוד בעבודות בניין כשנה עד למועד הגיוס שלי. בזמן הזה הכרתי את אשתי התחתנו ואנחנו עד היום הזה ביחד עם משפחה גדולה מאוד . 

 

הגעתי לארץ בשנת 1963 עם משפחה מרובת ילדים. אני ועוד שבעה אחים. בגיל 18 גייסו אותי לצבא לשירות מקוצר של 6 חודשים, בגלל שהייתי בכור והייתי צריך לעזור כלכלית למשפחה. הייתי בחיל רגלי משורין (חר"מש). במהלך השירות שלנו היה עלינו לנסוע על נגמ"שים. הנגמ"ש, שהוא רכב משוריין עם כלים כבדים. כמובן שעברתי קורס לכלים כבדים שבו היינו צריכים להפעיל את הכלים כמו: מאג, 0.5  זה מה שלמדתי במשך חודש ימים.

אח"כ חזרתי ליחידה עד שגמרתי את השירות.

 

במלחמת ששת הימים גויסתי למלחמה  והשתתפתי במלחמה  במילואים עד גמר המלחמה. בשנת 1972 הייתה מלחמת יום הכיפורים, גם אז גויסתי למלחמה. שרתתי אז במילואים כ-90 יום. המשכתי ושרתתי במילואים כמו כל חייל עד גיל 55.