מאגר סיפורי מורשת

ילדותי נולדתי בספטמבר 1948, חצי שנה אחרי קום המדינה, בניו יורק שבארה"ב כבת בכורה לאמי לי (שלימים הפכה ללאה) ולאבי ויקטור. כשמלאו לי שנתיים עזבתי את ארה"ב את ארה"ב עם הורי ואחרי שהות של חצי שנה במקסיקו עלינו לישראל.

 

הגענו לקיבוץ כפר גלעדי אני הוכנסתי לפעוטון יחד עם כל בני גילי. הלינה הייתה לינה משותפת והתחלה היה להורי כקשה מאד להתרגל. אני הייתי מאד קטנה והתרגלתי במהירות. כל ערב היו כל ההורים באים להשכיב את ילדיהם וכל הורה היה מספר לילדו סיפור אחר וכך שמענו בליל של סיפורים. אחר כך היו ההורים הולכים ואנחנו נשארנו לבד. הייתה שומרת בית שהייתה עוברת בין הבתים ובודקת שהכול בסדר ושכולם ישנים. היינו כיתה מאד תוססת ועברו עלינו הרפתקאות רבות בבית הילדים.

 

בני כיתתי היו לי כמו אחים ואחיות וגם את בר המצווה חגגנו יחד. מאד אהבתי את חיי שם ועברה עלי ילדות מאד מאושרת ולכן קיבלתי קשה את החלטת הורי לעזוב את הקיבוץ כשסיימתי כיתה ח. התחלתי את לימודי התיכון בקרית שמונה. אז למדו כיתה א-ח ביסודי ו ט-י"ב בתיכון.

אבי היה מורה למתמטיקה בבית ספרי ואמי מורה לאנגלית. מהר מאד התאקלמתי במקום החדש ורכשתי לי חברים  שחלקם מלווים אותי עד היום. שנות התיכון עברו בנעימות ובסופן עברו הורי לקריית ביאליק. התגייסתי לצבא במסגרת העתודה האקדמאית. התחיילתי, קיבלתי מדים ואז התחלתי ללמוד לימודי תואר ראשון בשפה וספרות, אנגלית ומדעי המדינה עם חברתי הטובה, חנה, שכרתי חדר בנחלת אחים שבירושלים.

 

במהלך שרותי הצבאי, ב-1 לאפריל 1970  נישאתי לדוד נאור. כעבור שנה וחצי נולדה בתי הבכורה דפי שהגיעה כמתנת יום הולדת לדוד. שניהם נולדו באותו יום. כעבור שנתיים בדיוק נולדה בתי השנייה, איילת. כשהן היו בנות ארבע ושנתיים עברנו לקריית ביאליק בה נולדו עומר וענבל.

 

אני עבדתי 35 שנה כמורה לאנגלית בבית ספר מקצועי שהכשיר תלמידות במקצוע הסיעוד והמטפלות. נולדו לי במהלך השנים הבאות 8 נכדים ונכדות. לפני כמה שנים פרשתי לפנסיה ועכשיו אני מתנדבת בבית ספר ביאליק, באגודה למלחמה בסרטן ובכתיבת סיפורי חיים של ניצולי שואה במסגרת יד שרה. 

 

"האגודה למלחמה בסרטן היא עמותה התנדבותית ישראלית שהוקמה בשנת 1952 ומטרתה להפחית את מספר החולים במחלת הסרטן ומספר המתים ממנה בישראל. לאגודה שירותים ופרויקטים רבים". ויקיפדיה

 

תשע"ו