מאגר סיפורי מורשת

ההורים של סבתא שלי גרו ברוסיה. כשאימא של סבתא שלי הייתה בהריון עם סבתי, הם עברו לגור במקום שנקרא קאזאן שברוסיה. בילדותה סבתא שלי אהבה לשחק בבובות ולתפור להן בגדים. לסבתא שלי יש אח קטן, כשהוא נולד היה הרבה יותר קשה בבית. בבית היו שני חדרים, וסבתא שלי הייתה צריכה לטפל באחיה מגיל שמונה. סבתא שלי עבדה מאוד קשה בבית. סבתא גרה בבית קטן  מעץ על נהר הוולגה שבקאזאן. בבית הזה סבתא שלי גידלה פירות וירקות. סבתא השקיעה הרבה זמן בשביל לשתול את הפירות והירקות..

סבתא שלי עבדה בתור תופרת כשהייתה רק בת חמש עשרה, ובזמן הזה היא פגשה את סבא שלי שבא למתפרה בשביל שיתקנו לו את החולצה. סבתא שלי עזרה לו. סבתא הכירה את סבא במסגרת הלימודים, סבא שלי למד אתה באותו בית ספר ומאז הם הפכו להיות חברים טובים ואז הם הפכו להיות זוג, אז סבא אמר: "אושר לא מגיע למי שמחכה אלא למי שמנסה".

אחרי שסבא וסבתא שלי התחתנו סבא שלי התחיל לעבוד בתור מהנדס בניין. כעבור זמן מה אמי נולדה. היה חסר להם כסף אז סבתא שלי התחילה לעבוד בתור רופאת שיניים, וסבא שלי התחיל לעבוד עם ראש העיר, הוא בנה ותכנן המון בתים בעיר קאזאן. אחרי כמה שנים סבא שלי הפך להיות בין האנשים הכי חשובים בעיר ועשה הרבה כסף.

אחרי כמה שנים אח של אימא שלי נולד. כשהוא היה בן ארבע, שודדים פרצו לביתם של סבתא וסבא. סבא שלי וסבתא שלי הגנו על הילדים וסבא שלי, נלחם בשודדים וגם סבתא שלי. השודדים תקפו עם מוט ברזל ועילפו את סבתא שלי, בגלל זה סבא וסבתא החליטו לעלות לארץ, כי הם אמרו שלא בטוח שם ושצריך לברוח בשביל שאימא ודוד שלי לא יפגעו. אז הם עלו לארץ. אני, אחיי ובני הדודים שלי נולדו בארץ.

המסר בסיפור הוא שגם אם קשה – תמשיך.

הזוית האישית

טל: הקשר הרב דורי הייתה לי ממש חוויה מהנה, למדתי דברים חדשים וזה חיבר ביני לבין סבתא וחיזק את הקשר שלנו מאוד.