מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קיצור תולדות הזמן של סבא רפאל דותן

סבא ונכד
חתונה של סבא וסבתא
הרצון וההתמדה הם מניעים חזקים יותר מהחשמל או הרוח. באמצעותם הופכים החלומות של היום למציאות של המחר.

מוצאה של משפחתי בגרמניה. במלחמת העולם הראשונה נלחמו במסגרת הצבא הגרמני כ- 100,000 יהודים. כ-80,000 מהם נלחמו בחזית. כ-30,000 מהם עוטרו בצל"שים. כ-12,000 מהם נהרגו בחזית. סבי מצד אמי היה אחד מהם. הוא נלחם בחזית הרוסית, זכה בצל"ש ונהרג.

כל זה לא עזר לסבתי מצד אמי היא ודודתי, אחות אמי, נשלחו בשנת 1943 לריגה ומשם למחנה ההשמדה שטוטהוף ושם נרצחו.

ממשפחתו של אבי שרדו חוץ ממנו אחותו שגרה כבר קודם בהולנד ושני אחים שהצליחו לברוח לארגנטינה ולדרום אפריקה. יתר בני המשפחה נרצחו כולם ע"י הנאצים (רשימת הנרצחים מופיעה במצגת ולקוחה מיומן מחנה המעבר ווסטנברוק שממנו נשלחו למחנות ההשמדה סוביבור וברגן בלזן).

הורי נולדו בגרמניה וברחו ממנה בעקבות עליית הנאצים לשלטון. אבי ברח לאחר ליל הבדולח ואמי ברחה לאחר שמנהלת בית הספר הגיעה אליהם הביתה בלילה והזהירה את סבתא שלי שאמי לא תגיע מחר לבית הספר כי יהיו מהומות. הסבתא לקחה את אמי מיד והושיבה אותה על רכבת להולנד. כיוון שלא היו להם אישורי כניסה להולנד חיו במחתרת ועזרו בארגון אניות מעפילים לארץ.

בתקופת שהותם בהולנד הכירו האחד את השני ואף חזרו מספר פעמים לגרמניה כדי לנסות ולשכנע את בני משפחותיהם לעזוב את גרמניה. ללא הצלחה. בני המשפחות שלא עזבו את גרמניה ניספו בשואה.

בשנת 1939 הם עלו על האנייה דורה שהייתה האנייה האחרונה שיצאה מהולנד לארץ. האניה הצליחה להתחמק מהבריטים שמנעו מיהודים לעלות לארץ ונחתו בחוף רשפון. עם ירידתם לחוף שמעו קולות שנידמו להם כקולות של אריות (בפועל היו אלה נעירות חמורים). מרוב פחד ברחו כולם והתפזרו. פעילי ההגנה שבאו לאסוף אותם מהחוף נאלצו לחפש אותם, ולאחר שאספו אותם, הלכו ברגל לכיוון רעננה. שם בילו את הלילה הראשון בשינה בלול שהיה בדיוק מול הבית שבו אני גר היום. למחרת לקחו אותם לגבעת חן שם הם הסתתרו אצל משפחת כהן.

לאחר מספר ימים שלחו אותם לבני-ברק שם גרו בדירת מרתף בת חדר אחד עם עוד שישה אנשים. שם נולדתי בשנת 1944 וגרתי עד שנת 1948.

בשנים 1940-1944 התגייס אבי לצבא הבריטי ונילחם במסגרתו (בארמיה ה-8 בפיקוד מונטגומרי) בצבא הגרמני. בתקופה זאת התפרנסה אמי בעבודה כעוזרת בית בבני ברק ובתל אביב וכפועלת בבית חרושת לנייר על גדות הירקון צפונית לפתח תקווה.

בשנת 1948 עברנו לגור בשיכון חיילים משוחררים בבני ברק. היו אלה שבעה בתים דו-משפחתיים שנועדו למשוחררי הצבא הבריטי שהיו במצב כלכלי קשה. שם גרתי עד גיל 23.

עם שחרורו של אבי מהצבא הבריטי וחזרתו ארצה התגייס ל"הגנה" והיה בין מובילי השיירות לנגב ולירושלים. עם הכרזת העצמאות ב-ה' באייר תש"ח (15.5.1948) פרצה מלחמת השחרור.

 

תמונה 1

זו ההודעה ששלחה אמי לאבי שהיה בחזית, המבשרת לו על הולדתי

תמונה 2

שנות המדינה הראשונות

שנות המדינה הראשונות היו קשות. המוני עולים הגיעו ארצה מאירופה כניצולי שואה וממדינות ערב מפחד הערבים. המצב הכלכלי היה קשה. הוקמו מעברות, העולים שוכנו באוהלים ובפחונים וסבלו מהחום בקיץ ומשיטפונות בחורף. כמות המזון בארץ הספיקה לימים ספורים בלבד. לכן הוכרז על משטר צנע שבו חולקו לכל התושבים פנקסי מזון עם תלושים לקבלת מצרכי יסוד. כדי לשפר את המצב הכלכלי ואת איכות התזונה גידלנו ירקות ופירות בגינה, החזקנו שתי עיזים לצורכי חלב וייצור גבינות ותרנגולות לביצים ובשר.

את לימודי בבית הספר "הגבעה", שהיה במרחק של יותר משעת הליכה בחולות, התחלתי בשנת 1950 ובשנת 1953 עברתי לבית ספר "רמז" שהיה קרוב לביתי.

בילדותי בילינו את שעות הפנאי במשחקי רחוב: מלחמת שכונות, דודס, ג'ולים, תופסת, כדורגל, סטנגה, סוס ארוך, טלפון חוט ובחורף במשחקי קופסה כגון: לוטו, דמקה, סבלנות ודוק.

תמונות ילדות: חלבן, מוכר אבטיחים, מוכר נפט ומוכר קרח מופיעים ברחוב עם עגלותיהם מצלצלים בפעמון ומביאים את מרכולתם עד פתח הבית. משחיז הסכינים על אופניו מכריז על אומנותו. קטיפת סברס ואכילתם.

בזמן מבצע סיני, שהיה בשנת 1956 חפרנו תעלות בגינה כהגנה מפני הפצצות (לא היו מקלטים).

עם סיום כיתה ח' בשנת 1958 עברתי ללמוד בבית ספר "אורט" בגבעתיים במגמת קירור ומיזוג אוויר. עם סיום לימודי המשכתי ועשיתי תעודת בגרות שלאחריה בשנת 1963 התגייסתי לצה"ל (חיל האוויר) בתפקיד מכונאי מטוסים.

לאחר גמר שירות חובה ושנה בקבע השתחררתי בשנת 1966. בשנת 1965 הכרתי את סבתא במסיבת גג לכבוד יום העצמאות. בשנת 1965 חזרו הורי, שלא כל כך התאקלמו בארץ, לגרמניה.

לאחר שנת עבודה בצביעת מסגרות משקפיים ובתעשייה האווירית, ולאחר שסבתא ואני נפרדנו, יצאתי ללמוד הנדסת אלקטרוניקה בברלין שבגרמניה המערבית. עם פרוץ מלחמת ששת הימים בשנת 1967, התחלנו סבתא ואני שוב להתכתב. בסוף אותה שנה התחתנו וסבתא הצטרפה אלי לברלין. בתקופה הראשונה בברלין עבדה סבתא כמלחימה במפעל ולאחר שסיימה לימודי שירטוט עברה לעבוד כשרטטת באותו מפעל.

לאחר סיום לימודי, בשנת 1971, התגשם חלום ילדותי, התחלתי לעבוד כמהנדס פיתוח בחברת מחשבים בברלין והייתי חבר בצוות הפיתוח של הקופה האלקטרונית הראשונה בעולם. לקראת סוף אותה שנה נולדה בתנו הבכורה טלי. הפכנו לאבא ואמא. לקראת סוף שנת 1972 חזרה סבתא לארץ כדי להתחיל את הלימודים באוניברסיטה (ספרות ותולדות האומנות) ואני חזרתי חודשיים אחריה.

עם חזרתנו לארץ גרנו אצל ההורים של סבתא, סבתא למדה באוניברסיטה ובערבים לימדה עברית לעולים חדשים. אני עבדתי כמנהל מחלקת הנדסת תקשורת בחברת A.E.L. במסגרת זאת הקמנו את מרכזיות הטלפון הבין עירונית ובין לאומית בתל אביב.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים וגויסתי למילואים בחיל האוויר. תקופת המילואים הייתה ארוכה מאוד (156 ימים).

חיות הבית שלי

תמונה 3

 

יום נישואינו

תמונה 4

בשנת 1974 נולד בננו יואב. עם הולדתו עברנו לגור בדירת זוגות צעירים משלנו בתל אביב. באותה שנה נתבקשתי לשוב ולהתגייס לצבא ולהשתתף באפיון מערכת תקשורת מבצעית לחיל האוויר.

בשנת 1976 עברנו לדירה ברעננה. עם שחרורי מצה"ל בסוף שנת 1977 בדרגת רס"ן חזרתי לאזרחות ועבדתי באותה חברה שבה עבדתי לפני חזרתי לצה"ל בתפקיד מנהל השיווק, המכירות וניהול החוזים בתחום הבטחוני בארץ ומול תעשיות בארה"ב.

בשנת 1978 נולדה בתנו יעל אמא שלך. הפכנו למשפחה בת חמש נפשות עם שלושה ילדים. בשנת 1982 עברנו לבית ברעננה שבו אנו גרים עד היום.

בשנת 1989 עזבתי את החברה והפכתי לעצמאי. במסגרת זו הרציתי, מלאתי תפקידי ניהול באקדמיה ונתתי ייעוץ לחברות ולארגונים.

משנת 1989 ואילך החלו ילדינו להתגייס לצה"ל. שלושתם שרתו שירות משמעותי והסבו לנו בכך רוב נחת והרבה גאווה.

בשנת 1992 השלמתי למודי תואר שלישי במנהל עסקים ובכך הגשמתי חלום נוסף.

ברבות השנים ועם חתונתם של כל ילדינו, זכינו גם בנכדים ונכדות בסה"כ שמונה במספר: שחף ראשונה בשנת 1999, הילי אחרונה בשנת 2012 ובאמצע כל השאר: סביון, שקד, תבור, מורן, זהר ומאי. יחד עם טל וזיו שהצטרפו אלינו הפכנו משני ילדים יחידים, למשפחה בת 18 נפשות.

בשנת 2004 יצאה סבתא לגמלאות ואני פרשתי 3 שנים אחריה. מאז אנו עוסקים בתחביבינו השונים. סבתא בבובונאות, ברידג', ספורט, קריאה וטיולי מיטיבי לכת, ואני בספורט, בקריאה, בלימוד, בטיולים למיטיבי לכת.

לפני שבוע בתאריך 25.12.2017 חגגנו 50 שנות נישואין.

ואסיים במילות השיר "כאן" של עוזי חיטמן.

תמונה 5

זמן איכות עם נכדי מורן

תמונה 6

צילום המשפחה שלנו

תמונה 7

קישור לאתר ביה"ס "ניצני השרון" –  למצגת

הזוית האישית

המצגת של סבא רפאל דותן ומורן

מילון

ליל הבדולח
לילה שבו הנאצים הלכו ובזזו רכוש של יהודים שגרו בברלין וניפצו זכוכיות.

ציטוטים

”הרצון וההתמדה הם מניעים חזקים יותר מהחשמל והרוח. באמצעותם הופכים החלומות של היום למציאות המחר.“

הקשר הרב דורי