מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קיום תורה ומצוות בצל הפחד ברוסיה הסובייטית

המספרת בלה עם המתעדת אסתי
הגב' בלה בצעירותה
כשהייתי בכיתה א', נכנסו מנהל ביה"ס והמפקח לכיתתנו ביום הראשון של חג הפסח, והגישו לפני כריך

שמי בלה, נולדתי בשנת 1940 להוריי אברהם ושרה יצחקוב בסמרקנד שבאוזבקיסטן.

ילדותי עברה עלי בצל שלטונו של סטאלין והקומוניזם בברית המועצות. התקופה הייתה קשה. בלתי אפשרי היה לשמור את מצוות התורה בגלוי. יהודים שנחשדו בשמירת מצוות נלקחו לכלא הסובייטי ונשלחו למחנות עבודה בסיביר או הומתו בכלא.

אחת הדוגמאות, שתמחיש ולו במעט את הרדיפות שהיו מנת חלקנו בסמרקנד: כשהייתי בכיתה א', נכנסו מנהל ביה"ס והמפקח לכיתתנו ביום הראשון של חג הפסח, והגישו לפני כריך. מוחי החל חורש מחשבות, שכן בשכל של ילדה קטנה שחיה בצל הפחד, הבנתי כי אם אוכל את הכריך, אעבור על איסור חמץ בפסח, ואם לא אוכל אותו, תהיה זו הוכחה כי משפחתנו היא שומרת מצוות ואבי יילקח לבית הסוהר. בליבי התפללתי להקב"ה שייתן בי עצה נכונה, ובהברקה של רגע אמרתי למורה שאסור לאכול באמצע שיעור, כששמעה זאת המורה, פטרה אותי מאכילת הכריך.

דוגמא נוספת לקשיים שחווינו התרחשה דווקא בחודש תשרי. בכל שנה היו יוצאים בתקופה זו כל תלמידי בית ספרנו לעיירות הסמוכות על מנת לקטוף כותנה. זו הייתה שהייה בת מספר ימים מחוץ לבית, כך שהילדים היהודים שבינינו, ששמרו על כשרות נתקלו בבעיה רצינית, כי המזון שסופק לנו היה, כמובן, טרף לחלוטין.  באחת השנים הוציאו אותנו לאיסוף הכותנה דווקא ביום כיפור, כדי שנחלל את היום הקדוש לנו.

משפחתי, שמנתה עוד 4 ילדים מלבדי, נאלצה לשמור את מצוות היהדות בהיחבא. אבי היה מורה במקצועו, אך מכיוון שהמורים ברוסיה נדרשו לעבוד גם בשבתות, הוא נאלץ לעבוד כפועל במפעלים קטנים, שבהם היה יכול להשתמט מעבודה בשבתות וחגים. אמי נאלצה גם היא מאותה סיבה לעבוד עבודה שלא ראויה לה – היא הייתה עובדת בשוק השחור (שנקרא כך על שם העסקים הלא חוקיים שהתנהלו שם).

לביה"ס העירוני הלכתי בלית בררה, כדי שלא יאסרו את אבי. הייתה בביה"ס אווירה של משמעת קפדנית. למדנו מקצועות רבים, כגון היסטוריה, מוזיקה, רוסית, גרמנית, אנגלית, מתמטיקה, טבע וכימיה – במקצוע זה הייתי התלמידה המצטיינת ביותר. רוב רובם של התלמידים היו גויים ומקצתם היו יהודים.  גם בצוות ההוראה חלק מהמורים היו יהודים, אך הם הסוו את יהדותם. היה רק מורה אחד מבוגר, שלא הסתיר את יהדותו. זכור לי שהוא התחיל את שיעוריו תמיד עם בדיחה קלילה או שאלה מעניינת.

מעבר לאווירה הגויית בבית הספר ולחינוך ברוח הקומוניזם, הקושי המרכזי היה בשבתות וחגים. בכל שבת הייתי נאלצת למצוא תחבולה שונה כדי לא לכתוב בשיעורים. קידוש וסעודת שבת היינו עושים בשעה 6:00 בבוקר(!) כדי שלא נאחר חלילה לביה"ס. הבגדים שלבשנו לבית הספר היו בגדי חול – הכול על מנת שלא לחשוף את עובדת היותנו שומרי שבת.

זיכרון נוסף שיש לי מבית הספר הוא הפחד לדבר. הייתי צריכה להיות מחושבת ולשקול כל דבר היוצא מפי, שמא אומר דבר שיפליל את משפחתי או יסבך אותי.

לימודי ביה"ס הסתיימו בכיתה י', והיות שהייתי תלמידה מצטיינת, הוזמנתי לתנועת הנוער להצטרף לשורותיהם ולהיות קומוניסטית נאמנה. הדבר, כמובן, לא בא בחשבון מבחינתי, אך הייתי צריכה למצוא דרך לנמק את סירובי באופן בו לא ייפול עלינו חשד, כי שומרי דת הננו. במשרדי הקג"ב. הוכנסתי לחדר שחור, שם ניסו לברר מדוע אני מסרבת להצעתם. נשאלתי: "מי לא רוצה שתהיי קומוניסטית? אבא? אימא? סבא?" אבי הזהיר אותי מראש שלא אכרוך אותו או אנשים אחרים בעניין, כדי שלא יאסרו אותם. לכן הייתי צריכה לתלות את הסירוב ברצוני האישי. לבסוף עניתי, שאני צריכה להישאר בביתי כדי לשמור על אחיי הקטנים. בחסדי הבורא הם לא חשדו בי, ולאחר כמה ניסיונות  שכנוע נוספים הם עזבו אותי לנפשי.

למרות הלימודים בבית הספר הגויי ידענו בבית היטב מה האמת ומה העיקר בחיינו כיהודים. למרות  הקשיים, מעולם לא התכחשנו לזהותנו היהודית, ונותרנו חזקים באמונתנו. בסוכות בנינו סוכה מוסווית, לפסח  ייצרנו את מוצרי המזון בבית, כדי שיהיו בכשרות מהודרת. את המלח טחנו לבד בבית, ואף את הצימוקים והיין הכנו בעצמנו מענבים. כל זאת, כמובן בנוסף לאפיית המצות. לקראת פורים אבי היה מכין את הקריאה במגילת אסתר במנגינה מיוחדת. הודות לכך ידעתי את מגילת אסתר בעל פה.

את הכוח לעמוד איתנים מול האתגרים הרבים שאבנו מהיותו של אבי מחסידי האדמו"ר הקודם של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש. הקשר של אבי לחב"ד נוצר עוד בילדותו, לאחר שמורו נתפס בשנת 1926 (תרפ"ו) ע"י המשטר בעוון לימוד יהדות לילדים. רבי יוסף יצחק שלח לעירנו את חסידי חב"ד שימלאו את החלל שנוצר וימשיכו את מלאכת הקודש של העברת המסורת היהודית לילדים. אבי למד עם אחד מהחסידים במשך 6 שנים, וכך נוצר הקשר העבות שלו עם חסידות חב"ד. קשר זה התבטא בחיי היום יום שלנו. אבי השריש בנו את מנהגי חב"ד, והיה מספר לנו סיפורים רבים על הרבי. פעמים רבות, עשה עמנו, הילדים, התוועדויות חסידיות בשעות לילה מאוחרות, כאשר הכול נמים את שנתם . אלו היו הדברים שעיצבו את אישיותי ואת ערכיי.

נישואיי

אבי היה זה ששידך ביני לבין בעלי, אברהם. החתן היה יתום מאב, שכן אביו נלקח לצבא, ולא חזר משם. גם אחיו הגדול של בעלי נפטר מאוחר יותר. נותרה לו רק אמו, שגידלה אותו לבדה במסירות וחינכה אותו על ברכי היהדות.  לפיכך, ארגון החתונה נפל בעיקר על כתפינו.

נישאנו בהיותי בת 20. החתונה נערכה בחצר ביתנו כנהוג באותם ימים. (חתונה שנערכה בחורף, נערכה בסלון הבית.), משפחתי קנתה תרנגולות ודאגה לשחיטה כשרה, להכשרת העופות, ולהכנת שאר המאכלים.

בסמרקנד נולדו לנו ארבעה ילדים.

תמונה 1
גב' בלה ובעלה אברהם יצחקוב

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1972 עלינו לא"י, יחד עם הוריי. תמיד, בסמרקנד, דמיינו לעצמנו את ארץ ישראל מלאה ביהודים השומרים את התורה והמצוות בגלוי. כשהגענו, נחלנו אכזבה גדולה. התקשינו להאמין כי אותם אנשים בעלי חזות לא יהודית שגודשים את הרחובות יהודים הם. לא האמנו שיתכן מצב כזה בארץ הקודש.

את תחילת דרכנו בארץ עשינו בכפר סבא, שם שהינו במשך חודשיים. משם עברנו לפתח תקווה, בעוד שהורי נשארו בכפר סבא, שם כיהן אבי כרב במשך 8 שנים עד לפטירתו.

שכונת נחלת הר חב"ד

בשנת 1973, עברנו לקריית מלאכי, לשכונת נחלת הר חב"ד. שכונה זו הוקמה בשנת 1969 בהוראת הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון, במטרה לקלוט את העולים החדשים מברית המועצות באווירה דתית. השכונה הייתה עדיין בחיתוליה ותנאי החיים היו קשים: מספר קטן של תושבים, ללא חנויות למזון כשר וללא מוסדות חינוך מפותחים. בתקופה הראשונית לא ניתן היה להשיג אפילו ביצים בקלות. מסביבנו הכול היה חול לוהט בקיץ ובוץ טובעני בחורף.

אבי היה זה שדחף אותנו לעשות צעד זה, מפני שחשש שהאווירה הלא דתית בפתח תקווה תשפיע עלינו לרעה. גם בעלי תמך בכך באומרו: "מה חשוב לך – עיר יפה או חינוך טוב לילדים? בפתח תקווה עלולים ילדינו לצאת לתרבות רעה. אם את רוצה ילדים שילכו בדרך התורה עלינו לעבור לקריית מלאכי לשכונת חב"ד, שאותה הרבי ברך בברכות רבות." כך שלמרות הקשיים הרבים, לא נרתענו.

עברנו לשכונת חב"ד עם תינוק קטן ועוד שלושה ילדים בגילאי 4, 7,ו- 10. האוכלוסייה בשכונה הייתה מורכבת באותה תקופה ממספר משפחות חב"דיות שהגיעו  בשליחות הרבי מליובאוויטש כדי לקלוט את העולים, וממשפחות מהעדה הגרוזינית שעלו לארץ ונקלטו בשכונה.

בתקופה שבה אנחנו הגענו הגיעו גם משפחות נוספות מהעדה הבוכרית. כך נוצרה קהילה בוכרית קטנה. אמנם בתחילה לא היה לנו מניין לתפילה – היינו מצטרפים למניין יחד עם האשכנזים, אך תמיד עזרנו זה לזה, ובעיקר תמכנו בעולים החדשים מאוזבקיסטן, שהצטרפו עם כל גל עליה נוסף שהיה במהלך השנים שלאחר מכן. מידי ר"ח היינו נאספים להתוועדות ר"ח, כאשר כל אחד היה מביא כיבוד מביתו. חבל שעם הזמן פסק מנהג יפה זה. אחד האנשים מקהילתנו, מנחם אלייב שמו, היה אוסף את כל הגברים שלא ידעו קרוא וכתוב בעברית, ומלמד אותם. אני עצמי לא ידעתי קרוא וכתוב בעברית, עד גיל 55, על אף שהתפללתי כל יום.

כשהגענו לקריית מלאכי עבדתי בצבא במפעל להכנת טילים מ-6:00 בבוקר עד 18:00 בערב, כשבבית השארתי תינוק בן תשעה חודשים. כך במשך כשנה!! לאחר מכן, פתחנו אני ובעלי מכולת שכונתית, שסיפקה מצרכי מזון כשרים לקהילה שהלכה וגדלה. גם בכך היו קשיים רבים, שכן היינו צריכים לנסוע פעמים רבות מחוץ לקריית מלאכי על מנת לחדש את המלאי בחנות, והתחבורה מקרית מלאכי לא הייתה מפותחת. נפתחו גם חנות בגדים וחנות ירקות שלא תמיד הצליחו לספק סחורה בכמות הנחוצה.

עם השנים, השכונה גדלה והתפתחה. כיום ישנם מוסדות חינוך מפותחים, חנויות רבות ומספר בתי כנסת של העדה הבוכרית, במקביל לבתי כנסת של העדה הגרוזינית ושל חסידי חב"ד.

הזוית האישית

בלה: עד היום יש לי הזכות לגור בקריית מלאכי, ואני רווה נחת מכל צאצאי – ילדים, נכדים ונינים, שכולם הולכים בדרך התורה. אכן, השיקול של בעלי ואבי התגלה כמוצדק…

מילון

סטאלין
היה מנהיג ומדינאי סובייטי ושליטה השני של ברית המועצות. סטלין אמנם לא ירש את לנין לאחר מותו ב-1924, אך עד סוף שנות ה-20 הצליח לבסס את מעמדו כשליט יחיד של ברית המועצות, והנהיג את המפלגה הקומוניסטית ואת המדינה הסובייטית עד ליום מותו. סטלין נחשב לאחד מגדולי העריצים של המאה העשרים. הנהיג שלטון רודני אכזר, שלווה ברצף של חיסולי מתנגדים או חשודים כמתנגדים ("טיהורים"), כליאת מיליוני אנשים במחנות של עבודת כפייה, קולקטיביזציה שהביאה למותם של מיליונים.

השוק השחור
הוא כינוי לפעילות כלכלית הכוללת עסקאות ופעולות שאינן חוקיות. על אף שהכינוי מתייחס לעתים למסחר בסחורות שבמהותן אינן חוקיות כמו סמים או סחורה גנובה, הוא לרוב מתייחס למסחר בסחורות שניתן לרוכשן באופן חוקי אך המדינה מטילה מגבלות על המסחר בהן. הביטוי "שוק שחור" מרמז לסוג העסקאות הללו, הנעשות ב"חושך", מחוץ לטווח הראייה של החוק. שוק שחור מתפתח כאשר השלטון מטיל מגבלות על ייצור ואספקה של מוצרים ושירותים הסותרים את ביקושי השוק.

ציטוטים

”יש לי הזכות לגור בקריית מלאכי, ולרוות נחת מכל הילדים, נכדים ונינים, שהולכים בדרך התורה.“

הקשר הרב דורי