מאגר סיפורי מורשת

שמי עודד. סיפורנו מתחיל לפני כמאה שנים באירוע משמעותי שקרה בארץ ישראל: בואה של אונייה רעועה ששמה רוסלאן מנמל אודיסה שבאוקראינה לנמל יפו. זו הייתה אוניית העולים הגדולה ביותר שהגיעה ליפו מאז הפסקת העלייה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. מספר העולים באונייה היה 638, מספר שהיווה כאחוז שלם ממספר היהודים באותה תקופה בפלשתינה, זו הייתה תוספת רצינית למספר המתיישבים בארץ ישראל. כפי שצוטט בעיתונים ובפרסומים מאותה תקופה, הגעת האונייה לנמל יפו גרמה ליישוב הקטן בארץ ישראל לחגוג ורוסלאן סימלה עבורם את תחילתו של עידן חדש שהנה תחת שלטון המנדט הבריטי ובעקבות הצהרת שר החוץ הבריטי הלורד בלפור על הקמת בית יהודי בארץ ישראל.

הצהרת בלפור לא הייתה הכרזה חגיגית, כי אם הודעה רשמית במכתב קצר ששלח שר החוץ הבריטי, ארתור ג'יימס בלפור, לנשיא ההסתדרות הציונית בבריטניה, הלורד ליונל רוטשילד. המכתב  התפרסם בתאריך י"ז במר חשוון תרע"ח (2.11.1917), ונאמר בו כי "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". הצהרת בלפור באה בעקבות פעילות מדינית נמרצת של מנהיגים ציוניים, ובראשם ד"ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב, וניסוחה התבסס בהצעה שהגישה ההנהגה הציונית לממשלת בריטניה – להכיר בארץ ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי. הצהרת בלפור הייתה מסויגת ומצומצמת בהשוואה להצעה הציונית, אך היא כללה הכרה בשאיפות הלאומיות של היהודים בארץ ישראל, ולפיכך הייתה ההישג המדיני הראשון של התנועה הציונית ונקודת שיא בפעילות המדינית העצמית של העם היהודי עד אז.

בין העולים שהגיעו באונייה – חלקם היו מפורסמים ואחרים שהתפרסמו לאחר מכן. מהידועים שבין העולים הייתה המשוררת רחל, האדריכלים מגידוביץ, רכטר, מגידו ורפפורט. מי שהיה ראש ועד העולים על הספינה היה ד"ר יוסף קלויזנר ששימש בתפקידים מרכזיים במדינה שבדרך. עלו גם הרופאים חיים יאסקי ואריה דוסטרובסקי, ציירים שהתפרסמו כמו ליטבינובסקי ופרנקל, המשורר יונתן רטוש ואיש הקולנוע והריקוד ברוך אגדתי המפורסם. נסגור את הרשימה עם רוזה כהן, שהיא אמו של של יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים וראש הממשלה שחתם על הסכם שלום עם ירדן וניסה להגיע להסכם שלום עם הפלשתינים ובעבות הסכם זה נרצח על ידי רוצח יהודי.

על אונייה זו היו גם סבו של סבי, יצחק דוכובני, וסבתו של סבי, אסתר לויתיאן. ברגע שיצחק הוריד את אסתר מהאונייה, החליט ששמו בישראל יהיה עברי ושינה את שם משפחתו מדוכובני לבן דוד. אין לנו מושג כיצד הצליחו יצחק ואסתר להיכלל בין העולים באונייה, זו כנראה הייתה משימה קשה. יצחק סיפר שההשפעה העיקרית עליו להפוך לציוני ולעלות לארץ ישראל הייתה בעקבות אירוע שארע במהלך מלחמת העולם הראשונה כאשר הוא, כשהיה חייל רוסי, באחד הקרבות הרג חייל אוסטרי הונגרי שהתברר לאחר שבדק את כיסיו שהיה יהודי. התחושה ששני יהודים נלחמים אחד בשני בצבאות זרים גרם לו להכרה שהיהודים צריכים מדינה עצמאית שלהם. לאחר האירוע הזה ערק מהצבא הרוסי והתחבר לגורמים יהודיים ציוניים והחל בצעדיו לקראת מימוש העלייה לארץ ישראל וההכרה שיתכן וכך תתממש הקמת המדינה היהודית. מסקנה נוספת שלו מהמלחמה הגדולה הייתה שהוא שואף להגיע למשק חקלאי משלו שיאפשר גידול כל הצרכים של משפחתו כדי שלא יסבלו רעב כפי שחזה במלחמה.

סב סבי נמנה על המחנה הרוויזיוניסטי והושפע מאד מהנהגתו של ז׳בוטינסקי. סופר לי שבביקור של ז׳בוטינסקי בירושלים סב סבי הבריח את האקדח שלו ומנע בכך מאסר על ידי הבריטים והוצאתו להורג. הם התיישבו בתקופה הראשונה בירושלים מחוץ לחומות והקימו משק חקלאי קטן. סב סבי באותה תקופה גם לימד חקלאות בבית ספר תחכמוני בירושלים, מתוך רצון להפוך את המתיישבים החדשים לעובדי אדמה. במשק הקטן שהקים באוהל ששימש כמגורים נולדו דודו של סבי יוסף ואמו פנינה.

לאחר תקופה בירושלים החליט סב סבי למצוא נחלה גדולה יותר ורכש נחלה ביישוב נחלת יהודה שהיה מושב צמוד לראשון לציון. במשק הזה התגשמו חלומותיו להגיע למשק שיאפשר אספקת כל צרכי המשפחה. במשק הוקמה רפת, הוקם לול תרנגולות, נטעו פרדס ועצי פרי ובשטח הפתוח נזרעו ירקות ודגנים. בהמשך הוקמה בנחלה מחלבה ששימשה את כל המגדלים בנחלת יהודה וסיפקה חלב ומוצריו בנחלת יהודה וראשון לציון. ילדי נחלת יהודה למדו באותה תקופה בראשון לציון וצעדו כשלושה קילומטר יום יום לבית הספר וחזרה.

משפחת בן דוד בנחלת יהודה בברכת "שנה טובה" כפי שהיה נהוג בתקופה שלפני הקמת המדינה

השפעת הבית הרוויזיוניסטי של סב סבי על ילדיו הייתה רבה ובשלב מאוחר יותר ילדיו יוסף ופנינה הצטרפו למחתרת לח"י (לוחמי חירות ישראל) שלחמו בבריטים ששלטו בארץ ישראל, להשגת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל.

דוד אבי יוסף שהצטרף למחתרת לח"י שבראשות יאיר שטרן היה מקורב ליאיר והשתתף עמו בפעולות מחתרתיות שונות. בעקבות פעילותו המחתרתית הוא נאסר על ידי הכוחות הבריטיים שבפלשתינה ולאחר משפט הועבר למחנות כליאה באריתריאה ובקניה. יוסף מנע במאסרו גם את מאסר אביו וכך הצליח לשמור על משפחתו, כך שהמפרנס המרכזי נשאר בביתו. אם סבי פנינה גם היא הצטרפה למחתרת הלח"י ובאחד מאימוני הנשק נפצעה קשה בבטנה ואושפזה בבית חולים לתקופה ארוכה. למזלה הצליחו למנוע את כליאתה על ידי הבריטים. למרות היותה חברת המחתרת והיא לא הסגירה את חבריה לתא המחתרתי.

אחת ההשפעות לפציעתה של אם סבי היה חוסר הודאות באם תוכל להרות וללדת ילדים. הצלחתה להרות וללדת התבטא בשמו של סבי – עודד, שבו הודתה לאל על יכולתה להרות. בשלב מסוים היא הוכרה על ידי מדינת ישראל כנכה. בשנת 1943 נולד בראשון לציון סבי כדור שני לילידי הארץ שכונו "צברים". הוריו עזרא ופנינה הינם ילידי הארץ מראשון לציון ונחלת יהודה. לסבי נולדה אחות – אסתר  -בשנת 1947 שלצערנו נפטרה צעירה בשנת 2000, לאחר מחלה קשה שסבלה ממנה כעשרים שנה. סבי חווה בילדותו את מלחמת השחרור של מדינת ישראל וזכורים לו הימים שירדו למקלטים בזמן המלחמה. אירועים נוספים הזכורים לו היו חגיגות ימי העצמאות ברחבי העיר כשכל תנועות הנוער רקדו ברחובות והמסיבות שהתארכו כל הלילה. בנוסף זכורים ימי השבת והחג שבהם התנועה הייתה נעצרת (לרוב האנשים לא היו מכוניות) ושקט של ערב שבת או חג השתרר ברחובות שבהם התהלכו האנשים לבושים בבגדי שבת, ולא בדומה לימינו אלה. חגיגות פורים היו שונות וכולם השקיעו הרבה במסיכות כי לא היה אפשר לקנות תחפושות. אמו של סבי השקיעה המון וזכורה לו תחפושת אחת במיוחד בה הוא התחפש לפרא שחור מאפריקה.

סבי העלה את נושא השכונה שהייתה מאד משמעותית בילדותו כי הכל התנהל בשכונה. היות ולא היו "מסכים", התנהלו הרבה משחקים בשכונה: גולות, גוגואים, קלפי ספורט, שוטרים וגנבים, סוס ארוך, חמישה מקלות, חמש אבנים ועוד. נראה לי שסבי מתגעגע למשחקי השכונה ומאוכזב שהפעילות שלנו כיום מתרכזת יותר בבית וסביב המסכים.

את לימודיו החל סבי בבית הספר "חביב" שבראשון לציון שנחשב כבית הספר העברי הראשון בארץ ישראל (ישנו ויכוח שלא הוכרע באם חביב הינו בית הספר הראשון או בית הספר בראש פינה). בתקופתו בבית הספר היסודי למדו שמונה שנים ובסיומן עברו ללימוד בתיכון או גימנסיה כפי שכונה התיכון בזמנו. סבי החל בגימנסיה הריאלית בראשון לציון ובסיום כיתה י' הצליח להתקבל לפנימייה הצבאית שליד התיכון הריאלי בחיפה שהוא נמנה על אחד מבוגריו.

הישג נוסף נרשם לסבי על כך שהצליח להתקבל לטכניון בחיפה במסגרת העתודה האקדמאית. לאלו שלא מכירים את העתודה האקדמאית אני מבקש להדגיש שרק מועמדים נבחרים זכו לדחיית שירות שבמסגרתה למדו במוסדות ההשכלה הגבוהים ושירתו במקצועם בצבא.

את שירותו הצבאי עשה סבי כקצין טכני ביחידה של חיל האויר. האירועים העיקריים הזכורים לו מתקופה זו הינם תקופת הקמת היחידה שהייתה מרכזית במערך הבקרה האווירית של המדינה. במהלך שירותו השתתף סבי במלחמת ששת הימים שהחלה בחששות גדולים מאויבנו הכוללים את מצרים, סוריה וירדן שאיימו על עצמאותנו, ונסתיימה בניצחון גדול בתוך שישה ימים.

לאחר שחרורו החל סבי לעבוד בתעשייה האלקטרונית שהייתה בחיתוליה וזכה לעבוד בפרויקטים סודיים הקשורים למערכת הביטחון, אחד מהם אף זכה בפרס ביטחון ישראל. הפרויקט האחרון שניהל היה מערכת להצלת טייסים שנמכרה לחיל האויר הישראלי ולחילות אויר זרים ברחבי העולם.

משפחתנו מורכבת מסבי עודד וסבתי רלי שהתחתנו בשנת 1970 ונולדו להם שלושה ילדים: עדו הבכור שהוא אבי, איה ורמה שהן הדודות שלי. משפחתי הגרעינית כוללת את אבי עדו, אמי מיכל ושני אחיי נעמה ועומר הגדולים ממני. מצד אבי יש לי שני בני דודים, ילדיה של איה דודתי שאני קשור אליהם מאוד.

הזוית האישית

סבא עודד: אלון היקר, קיבלתי בעזרתך הזדמנות נדירה להכין את סיפור משפחתנו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, שבחרת בי להשתתף בה. הזדמן לי לעבוד יחד איתך ולגלות את יכולותיך ורגישותך העצומה להכרת תולדות המשפחה. העניין שגילית בתולדות המשפחה עזר לי לחזור להיסטוריה המשפחתית, ונקווה שנצליח להשלים עוד פערים שלא הצלחנו במסגרת זו. אני מקווה שתולדות המשפחה יגרמו לך להעריך את העובדה שאנחנו חיים במדינת ישראל שכל כך הרבה התאמצו והקריבו קורבנות כדי שנגיע לעצמאות שלנו. מחכים לנו אתגרים נוספים ורבים ונקוה שהדור שלך ישיג אותם.

אלון: סבא יקר, לא להאמין שעברנו שנה שלמה בתכנית הקשר הרב דורי. אמנם הקורונה נדחפה באמצע, אבל היה לי כיף לראות אותך יותר מהרגיל. הכרתי אותך יותר טוב והלכנו ביחד לטיולים, ובאמת אני מרגיש שהיה לנו מין גיבוש כזה פעם בשבוע. סבא, אני אוהב אותך מאוד!  אלון.