מאגר סיפורי מורשת

שמי הרשמי הוא תרזה. נולדתי בגרמניה במחנה ברגן בלזן, להוריי ניצולי השואה שרה ויצחק מנדלינגר. עלינו לארץ בשנת 1947 לרמת גן. עם קום המדינה הקימו ברמת גן שיכון עולים ושם התגוררו משפחות מתפוצות רבות: רומניה, הונגריה, עיראק, פולין ועוד. ברמת גן נולד אחי דובי.

השכונה שלנו הייתה תוססת, שמחה, בילינו את אחר הצהריים שלנו במשחקים בחוץ כמו: קלאס, מחניים, מסירות, ומשחקי כדור נוספים. בילינו גם בתנועת נוער כמו הצופים. בסביבתנו הזירטארון, איצטדיון רמת גן, מפעל הממתקים צד, עלית וגנים ציבוריים רבים: נחל הירקון והר נפוליאון.

כשעלינו לארץ, הגעתי לגן הילדים. הגננת הבחינה, שקוראים לי תרזה ואז היא אמרה להוריי: "תרזה זה לא שם יהודי, צריך למצוא לה שם אחר…". הוריי שמעו את בקשת הגננת ושינו את שמי לתרצה, ומאז ועד היום שמי הוא תרצה.

בגיל 12 עברנו למרכז רמת גן, בשכונה החדשה פגשתי את דני, ומאז גיל 14 אנו חברים ואוהבים. גילינו את דבר אהבתנו במשחק "אמת או חובה" .למדתי בבית ספר היסודי "הגבעה" ו"רמז", וסיימתי את לימודיי בבית הספר "אורט כימיה". בעת לימודי בבית הספר "הגבעה", פרצה מלחמת ששת הימים, אני זוכרת את האזעקות ואת מצעד צה"ל בתום המלחמה. בשירותי בחיל האוויר עסקתי בבדיקות דלק למטוסי סילון. דני התגייס לצנחנים, סיים קורס קצינים, ועם השחרור נישאנו.

המשפחה שלי

נולדו לנו שתי בנות ובן, ולנו 10 נכדים.

ביתנו הבכורה אביבית – נשואה לאמיר וינברג, וילדיהם: אלעד, ארז, אורי ואופיר, וגרים במושב שדה ורבורג.

בננו רונן- נשוי ללירון פסח, ובנותיהם: יובל, שירה ומיקה, וגרים במשמר דוד.

ביתנו אורית- נשואה ליהונתן וינוקור, וילדיהם: זוהר, גל ודרור, וגרים בקיבוץ פלמחים.

לאחר הנישואים, עבדתי בתעשייה אווירית במעבדות, ומערכות נשק ימי. בהמשך עברתי במשרת אחראית על המעבדות וחטיבות ביניים "שזר" ו"בין צבי" בקריית אונו.

בשנת- 1987 עברתי לעבוד בחברת תרופות בין לאומית כנציגה רפואית, וראש צוות.  כשנישאנו דני ואני גרנו בקריית אונו וגני תקווה, וב- 1987 בנינו את ביתנו בכרמי יוסף.

בילדותי ביליתי הרבה עם חברים של הוריי שהיו אף הם ניצולי שואה, כולם השתחררו ממחנה ברגן בלזן ואלה למעשה, היו הדודים ובני הדודים שלי במקום מי שהיה חסר…

השפה המדוברת הייתה פולנית, ועד היום זאת שפה שאני שולטת בה ברמת שפת אם. כמו כן בשכונה דיברו ביידיש ואני דוברת גם שפה זאת.

כיום, אני מתנדבת באירגון ניצולי ברגן בלזן,  הפעילות כוללת שלושה מפגשים במשך השנה: מפגש ציון יום השחרור, מפגש ראש השנה, ומפגש חנוכה שבו משתתפים גם בני הדור השני והשלישי – ילדים ונכדים.

דני שרת שנים רבות בצה"ל בצנחנים בתפקידי פיקוד. כיום, פעיל מספר שנים בקרב המשפחות השכולות של הצנחנים- האלמנות והיתומים. פעילות זאת כוללת שלושה מפגשים בשנה: קייטנות, הכוללות טיולים, הרצאות, ופעילויות שונות.

לא אגזים ואומר, הקמת המשפחה בארצנו היא התשובה לעמינו ולמשפחתי, שעברו את זוועת השואה וכאן הקמנו את מדינתנו שהיא גאווה ונס.

הזוית האישית

סבתא: מאוד התרגשתי לערוך את המפגש, כמובן שההתרגשות העיקרית הייתה נכדתי שירה שפגשתי כל יום ראשון, וזה הזכיר אותי בזיכרונות מילדותי ונעורי.

היה גם מאוד מעניין ומרגש לשמוע את הסיפורים של הסבים והסבתות האחרים.

שירה: היה לי כיף להיפגש אם סבתא שלי כל יום ראשון בבוקר ולפתוח איתה את היום אם סיפורים מעניינים ומרגשים ששמחתי לשמוע.