בתחילה אבא עבד בסלילת כבישים והמצב הכלכלי בארץ היה קשה מאוד. הממשלה הכריזה על מצב של "צנע". כל משפחה קיבלה תלושי מזון ורק איתם יכלה לקנות מצרכי מזון. ההקצבה היתה
לפי מס' נפשות ובצמצום רב. למרות המצב הקשה, אבא היה שואל את אמא, "האם כתבת להוריך כמה טוב לנו
בארץ?"הייתה באווירה שמחת יצירה ובנין הארץ.
פנקס המזון
זה פנקס המזון שלי. בתוכו יש תלושי מזון לרכוש מנת בשר, מנת מוצרי חלב
ולחם.
בשנים 1954 עד 1956 היו התקפות של מחבלים מצריים, "הפדאיון " כך קראו להם. הם חדרו למרכז הארץ לתל אביב – יפו
והסביבה. הם עשו פעולות טרור ורצחו אזרחים. רצחו תלמידים בבית ספר בכפר חב"ד.הייתה תקופה של פחד ברחובות. כמו כן, מצרים סגרה את מיצרי טירן ואוניות לא יכלו להגיע לאילת.
היה חשש שמטוסים מצריים יפציצו את תל אביב.
כשהייתה אזעקה היינו מתחבאים מתחת לגגון קטן מבטון. בעקבות זאת, פתח צה"ל ב"מבצע
סיני" הוא "מבצע קדש". המלחמה פרצה ב 29.10.1956 עד 5.11.1956. צה"ל כבש את כל חצי האי
סיני.
לאחר תקופה נחתם הסכם עם המצרים לפרז את סיני,( שלא יהיו חיילים בסיני) ובלחץ
העמים וויתרנו על כל השטח של סיני.באותה שנה התחלתי ללמוד בכיתה א',בבית ספר בית יעקב ליד הבית. בשנת 1957 עברנו דירה ברח'
הבעש"ט ביפו , הדירה הייתה יותר מרווחת עם גינה.
עברתי ללמוד בבית ספר רש"י. שהיה ליד הים. בהפסקות היינו יורדים לים
לראות את הגלים. היינו משחקים במשחקי חברה כגון: קלאס, שבע אבנים, , , גוגואים, חבל, משחקי
קופסא כמו סבלנות, ועוד.
בשנת 1960 נתפס הנאצי אייכמן והובא
למשפט בישראל. המשפט התנהל בירושלים, ושודר ברדיו.(לא הייתה טלוויזה). כל המשפחה
הייתה יושבת סביב הרדיו להקשיב לעדויות. אבא היה נסער מאד, אבא היה באושוויץ וראה איך אמו ואחיותיו והילדים שהפרידו אותם מהגברים הלכו
בשיירה אל המשרפות. לאבא היה קשה לדבר על מה שעבר בשואה. מדי פעם היה מתעלף תוך כדי האזנה לרדיו. כמובן זה השפיע מאד עלינו הילדים.
בשנת 1965 התחלתי את לימודי בתיכון
בבי"ס תלפיות, בתל אביב. בי"ס לבנות, הייתה בביה"ס אוירה
מאד טובה, וקשר טוב עם המורים. הבנות בכיתתי היו מכל אזור המרכז, ת"א, בני
ברק, רמת גן, ואפילו תלמידה אחת מחדרה, שהוריה שכרו לה חדר אצל אישה מבוגרת ליד
ביה"ס.
ב- 5.6.67 בהיותי בשביעית החלה
מלחמת ששת הימים. הגברים היו מגויסים חודש ויותר לפני המלחמה, ולא היה מי שיעבוד.
הפסקנו ללמוד והלכנו להתנדב בדואר ישראל, לעזור במשלוח חבילות לחיילים, למיין
מכתבים, ואפילו למלא שקים בחול כדי להכין מגן למשפחות שלא היה להם מקלט. בע"ה נצחנו במלחמה. ירושלים העתיקה שוחררה, ולפני חג השבועות עלינו
להתפלל בכותל המערבי. ההתרגשות הייתה גדולה מאד.
השנה האחרונה בתיכון זכורה לי כשנה כיפיית.
לאחר התיכון המשכתי ללמוד בסמינר למורות "תלפיות". כך הפכתי למורה בישראל. בסיום הלימודים נשלחנו
ע"י משרד החינוך להורות בישובי ספר. אני עבדתי באשקלון.
נישואים
בשנת 1971 נישאתי ועברנו לגור בראשון לציון. נולדו לנו שלושה ילדים, הבכור
אמיר, נתנאל וציפי. היינו יוצאים עם הילדים מאז שהיו
תינוקות לטיולים למטיבי לכת כאשר הם על הכתפיים.. כאשר הילדים היו בביה"ס
המורים ידעו שאחת לחודשיים הם נעדרים ליומיים מהלימודים כי הם בטיול משפחתי. אני
בטוחה שבטיולים הם למדו הרבה מאד תנ"ך,ידיעת הארץ ואהבת הארץ. הילדים בגרו ,נישאו והיו להורים. כיום לכל אחד מילדי יש ארבעה ילדים. אלעד הוא הנכד הבכור של בתי ציפי.
מקצוע ההוראה
לאחר סיום לימודי התיכון התלבטתי מה ללמוד כמקצוע לעתיד. התקבלתי
לאוניברסיטה ללימודים לריפוי בעיסוק. למעשה לא הייתי שלמה עם ההחלטה. הורי,
ובמיוחד אמי לחצו עלי שאלך ללמוד הוראה. אמי הייתה מורה בחו"ל. שלושה ימים
לפני תחילת הלימודים הלכתי לבדוק אפשרות ללמוד בסמינר תלפיות. בשנת 1968 התחלתי את למודי בסמינר,כיום מכללת תלפיות. התמחתי 3 תחומים. החינוך המיוחד, החינוך הרגיל כתות גבוהות, והוראת החינוך
הגופני.
דרכי
בהוראה
לאחר שסיימתי את לימודי בסמינר, נשלחתי ללמד באשקלון שהייתה נחשבת לישוב
ספר. עבדתי בבי"ס מיוחד בשם "מוריה". התלמידים היו עם קשיי למידה,
וחלקם אובחנו כבעלי פיגור קל. בדיעבד הם היו ילדים נורמליים עם חסך סביבתי. צוות
ביה"ס היה צעיר עם מוטיבציה גבוהה והתלהבות רבה, והגענו להישגים יפים עם
התלמידים. בסיום שנת הלימודים נישאתי ועברנו לגור במושב חמד לשנה.
קיבלתי עבודה
קל"ב (קרוב לבית), באור יהודה. בבי"ס ספר עמרם
גאון. בי"ס רגיל עם כיתה מיוחדת לילדים עם בעיות התנהגות קשות. העבודה
בחודשיים הראשונים לא הייתה קלה. אך לאחר שרכשתי את אמון התלמידים התנהגותם השתפרה
להפליא. עד כדי כך שכאשר הגיע מפקח וישב בכיתה, לא האמין שזו הכיתה שהייתה ידועה
לשימצה בביה"ס.
בשנה זו הייתי בהריון. אם נפל לי הגיר מהיד, התלמידים לא נתנו לי להתכופף
להרים אותו, מיד זינק אחד התלמידים להרים את הגיר.(גיר – כמו אצבע עשוי מסיד איתו
כתבנו על הלוח).שנה אח"כ עברנו לגור בראשון לציון וקיבלתי עבודה בעיר בשכונת רמת
אליהו. הייתי מחנכת כיתה ח' מיוחדת. בבי"ס "בית אפרים".
רוב
התלמידים היו ממשפחות מצוקה שעזרו בכלכלת הבית לאחר הלימודים., ולא היה להם זמן
לשינון חומר לימודים. למרות זאת השתדלו ללמוד ולרכוש ידע.
שנה אח"כ פתחתי את הכיתה הראשונה בממ"ד לתלמידים מאובחנים בלקויי
למידה בראשון לציון. בבי"ס ישורון. הנחתי סטודנטים של סמינר הקיבוצים ושל גבעת וושינגטון
במקביל זאת במשך שנים.
לאחר לידת בתי חשבתי לעשות שינוי בעבודתי ופרשתי מההוראה. לאחר שלושה חודשים קיבלתי פניה ממשרד החינוך שאחזור ללמד בבי"ס מיוחד,
בי"ס "מפתן" . של הממ"ד ובמקביל להיות מדריכה מחוזית למורים באזור המרכז בבתי ספר תיכוניים עם
כיתות לילדים עם קשיים בלימודים. כיתות אלו נקראו כיתות הכוון. וגם את
המורים במפתנים.
המעבר לניהול
בשנת תשנ"ג חמישה
ימים לפני תחילת הלימודים פנתה אלי מנהלת מחוז מרכז ולחצה עלי שאסכים לנהל את
בי"ס סיני בראשל"צ, כי מנהל ביה"ס יצא לשבתון ואין מי שינהל את ביה"ס.
במקביל המשכתי לתמוך
טלפונית במורים ומנהלים במחוז. השנה הייתה חוויה נהדרת. המורים נרתמו לשיגעונות
שלי, נשארו אחר שעות הלימודים להשתלמויות, לפעילויות עם ההורים והתלמידים,
וביה"ס שינה פניו גם חיצונית וגם בדרכי הוראה. בביקור מפקחי המחוז
בביה"ס הם שאלו איך עושים שינוי כה משמעותי בזמן קצר כל כך. בסוף השנה
היו מסיבות פרידה מרגשות מההורים, המורים והתלמידים. למרות השנים הרבות
שעברו מאז, כאשר אני נפגשת עם הורים של תלמידים שלמדו בשנתון זה, או עם מורים הם
מזכירים לי את השנה המיוחדת. בשנת תשנ"ד הפיקוח שוב לחץ שאקבל על עצמי לנהל
לשנה את בי"ס הראל בראשל"צ. הסיבה שוב מנהלת שיצאה לשבתון. הייתה שנה
מאתגרת, ההורים שתפו פעולה עם ביה"ס תרמו מכספי הוועד לסידור חדר מורים
לתפארת, שפצו את המסדרונות, ויצרו פינות למידה במרחב.
המורים נדבקו בלהט היצירה
ותרמו את חלקם בדרכי הוראה חדשניים, ובניצול המרחבים לטובת התלמידים. לקראת
תשנ"ה הפיקוח החליט שאני חייבת להישאר בניהול ועברתי לנהל את בי"ס
"בית אפרים, בית הספר בו עבדתי בשנה השנייה שלי בהוראה. אוכלוסיית ביה"ס
הייתה מורכבת מתושבי השכונה הוותיקים וכ-% 30 עולים חדשים יוצאי אתיופיה.
האוכלוסייה הוותיקה קיבלה יפה את העולים החדשים. יחד עשינו ערבי הווי משותפים
רבים, כאשר כל עדה מביאה את המיוחד בעדה שלה, כגון מאכלים, תלבושות ריקודים
ומוסיקה. חגגנו ימי חג שהיו מיוחדים לכל עדה, ושמחות משפחתיות. למרות מורכבות
האוכלוסייה, ההישגים הלימודיים היו ברמה גבוהה. ובמבחנים שנערכו במחוז בממ"ד
בחשבון הגענו למקום הראשון. זאת בזכות המורים שהשקיעו שעות נוספות על חשבונם
לקידום התלמידים.
לאחר מס' שנים עיריית ראשל"צ החליטה להעביר את
ביה"ס לשכונה מבוססת מתוך חשיבה לאינטגרציה בין האוכלוסיות. בתחילה היה מאבק
קשה של ההורים נגד העירייה, זאת מתוך חשש לקשיי הסתגלות התלמידים וחשש לאיבוד הזהות
החברתית שלהם, וכן הצורך בהסעות לבית הביה"ס. ההורים אמרו שיעבירו את הילדים
לבתי ספר חילוניים שנשארו בשכונה. לבסוף ביה"ס עבר לשכונת כרמים ומלבד
שתי משפחות כל התלמידים עברו למבנה החדש בשכונה החדשה. לביה"ס נוספו התלמידים
מהשכונה החדשה, ועם רצון טוב של ההורים לגיבוש והשתלבות, נוצרו חברויות חדשות בין
התלמידים, למרות המרחק הפיזי האינטגרציה הייתה לתפארת. בשנת תשס"ג פרשתי
מההוראה בהרגשה נהדרת של סיפוק רב ומההישגים היפים. מסיבות הפרישה שערכו לי הורי
ביה"ס, התלמידים, העירייה, צוות המנהלים והפיקוח היו מאד מרגשות.לאחר
הפרישה עבדתי במשרה חלקית בעירייה כמנהלת וועדות השמה, במשך 9 שנים.
התנדבות
בשנת 2002 לאחר פרישתי
מהעבודה בביה"ס התחלתי את התנדבותי ביד שרה. תפקידי ביד שרה מנהלת היחידה
לתעסוקת בית, לאנשים חולים ובודדים הנמצאים רוב הזמן בבית. יש ביחידה 80
מתנדבים ההולכים לאדם המטופל פעם בשבוע למשך שעתיים, משוחחים, משחקים עם המטופלים,
ומלמדים אותם מחשבים. יש לנו עשרה מתנדבים נוספים שכותבים סיפורי חיים יחד
עם המטופל. כמו כן אנו מוציאים את המטופלים לטיולים בעזרת מכוניות של יד
שרה, פעמיים בשנה מביאים אותם ליד שרה למסיבת חנוכה ופורים.
תשע"ו
