מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קורות חייו של סבא מוטי פאר

סבא מוטי וענבל
סבא מוטי עם אמו ואחותו
תיאור תולדות המשפחה ברומניה ובארץ ישראל

סבא שלי, מוטי פאר (לשעבר פרקש), נולד ביוני 1947 בחבל הארץ טרנסילבניה שברומניה, בעיירה ששמה טרגו מורש (Targu-Mures), וגדל בכפר קטן בשם לקינצה (Lechintsa). בכפר זה גרו הונגרים, רומנים ומעט גרמנים ו- 10 המשפחות של היהודים.

תולדות המשפחה ברומניה

הוריו של סבא היו ניצולי שואה. לאבא של סבא, דוד, היו 6 אחים. ארבעה מהם נרצחו בשואה, וגם  סבא וסבתא של סבא היו בין הנרצחים. אחד הדודים של סבא שלי עלה ארצה בשנת 1939 וכך ניצל מהשואה. אבא של סבא, דוד, היה נשוי לפני המלחמה ולזוג היה ילד בן חמש בשם מוישלה. אשתו של דוד ומוישלה נרצחו בשואה. אבא של סבא, דוד, נלקח למחנה עבודה של הגרמנים. כחצי שנה לפני סוף המלחמה נשלח דוד למחנה הריכוז אושוויץ שבפולין. דוד היה אדם חזק וכך הצליח לשרוד במחנה הריכוז למרות התנאים הקשים והמחסור באוכל. עם סיום המלחמה חזר דוד לכפרו ברומניה ומצא שכל משפחתו הושמדה בשואה.

אמא של סבא שלי, גיזלה, נולדה ברומניה בשנת 1923. היו לה שתי אחיות ואח. היא נשלחה לאושוויץ יחד עם כל משפחתה. הוריה ושתי אחיותיה נרצחו בשואה. אחיה, שהיה לאחר שחרורו ממחנה ההשמדה רזה מאוד ורק שלד עצמות, ניצל רק בזכות דוד, אבא של סבא, שהאכיל אותו ועזר לו לחזור לרומניה.

לאחר שדוד וגיזלה חזרו מאושוויץ, אחת מבנות הדודות של גיזלה הכירה ביניהם, והם התחתנו אחרי כשנה וחצי. להורים של גיזלה היו אדמות בסביבות הכפר, ולאחר שהיא ואחיה מכרו את האדמות הללו הם קנו בית בלקינצה Lechintsa, שבו גרו שתי המשפחות: המשפחה של סבא שלי והמשפחה של האח של אמו גיזלה.

תמונה 1

סבא מוטי עם הוריו ברומניה

תמונה 2

אביו של סבא, עם אשתו הראשונה ובנם מוישלה שנספו בשואה      

 

נאוה, אחותו של סבא מוטי, צעירה ממנו בשבע שנים.

בכפר שבו גרה המשפחה, לקינצה, חיו כעשר משפחות של יהודים. שמונה מהמשפחות עלו לארץ ישראל ושתי משפחות נסעו לארה"ב ולקנדה. גם האלוף זאבי (פרקש) גדל באותו הכפר. מאחר ומשפחתו הייתה דתית ושמרה על מצוות הכשרות ועל השבת, סדר הפסח של המשפחה של סבא היה נערך אצל הוריו של האלוף פרקש – סדר פסח כפול, כפי שנהוג בגולה, כאשר מנהל הסדר יושב על כריות.

סבא למד בבית ספר יסודי ברומניה וסיים שם ארבע שנות לימוד. סבא זוכר כיצד למד "בחדר" יום בשבוע בשעות אחר הצהריים, בבית הכנסת. המלמד היה רב, שהיה מגיע לכפר מעיר סמוכה והיה מלמד את ששת הילדים היהודים שגדלו שם את האותיות העבריות ולקרוא עברית. כמו כן, סבא זוכר את החגים היהודיים בבית הכנסת בכפר. לאבא של סבא, דוד, היה קול יפה מאוד והוא נהג להתפלל, כך שבכל חג היה בין המתפללים בבית הכנסת והיה גם מברך את העולים לתורה במי שבירך את אבותינו… בינואר 1959, לאחר כשלושה חודשים בכיתה ה', עלה סבא מוטי לארץ יחד עם הוריו.

ביום ההולדת ה-70 של סבא מוטי הכינה לו אשתו, סבתא יעל, הפתעה גדולה – וארגנה לשניהם ולכל המשפחה המורחבת, מבוגרים וילדים (סה"כ 16 איש), טיסה וטיול ברומניה, בין השאר בכפר לקינצה שבו סבא גדל.

סבא זוכר גם שני מקרים פחות נעימים שקרו בתקופת ילדותו. במקרה אחד, בראש השנה היהודי, סבא לא הלך לבית הספר אבל כל שאר התלמידים למדו כרגיל. באחד הבקרים, בדרכו לבית הכנסת, באה מולו המורה. סבא עבר ליד המורה ובירך אותה לשלום כשידיו בכיסים. זה נחשב בזמנו למעשה לא מנומס לברך לשלום עם ידיים בכיסים, ולכן באותו השבוע הוא הועלה לבמה לפני כל ילדי בית הספר. המורה סיפרה את מה שקרה לכולם וסבא ננזף בפומבי על מעשיו. בכל חודש היה מתקיים טקס כזה שבו היו מעלים את הילדים על במה ומספרים לכולם במה הם התנהגו שלא כשורה. מקרה שני קרה כחודש לפני שסבא עלה לארץ, בזמן הפסקה בבית הספר. אחת הילדות, שהייתה בת של שוטר, החלה להשמיץ את היהודים ולצחוק על סבא שהוא יהודי בפני קבוצה של ילדים מהכיתה. זו הייתה הפעם הראשונה שסבא חווה את תופעת האנטישמיות, שהייתה קיימת בין הגויים בכפר.

העלייה לארץ ישראל וההסתגלות לארץ החדשה

בינואר 1959 עלה סבא מוטי ארצה עם הוריו ואחותו. הסוכנות היהודית שלחה את המשפחה לגור בבית שמש. המשפחה גרה שם תשעה חודשים בבית קטן בגודל 35 מ"ר, בו רצפה מבטון ומיטות ברזל שקיבלו מהסוכנות. בבית שמש באותן השנים לא היו הרבה מקומות עבודה, ואבא של סבא, דוד, עבד בתקופה זו בעבודות שנקראו  "עבודות דחק".

לאחר מכן, אח של דוד, שגר בגבעת נשר (שליד חיפה) ועבד בבית החרושת נשר למלט, סייע למשפחה של סבא לעבור לגבעת נשר ועזר לדוד לקבל עבודה בבית החרושת למלט.

בבית שמש למד סבא מוטי שלושה חודשים בכיתה לעולים חדשים ואחר כך עבר לכיתה ה' רגילה. כאשר החל את הלימודים בכיתה ו' למד סבא ביישוב בנשר בכיתה רגילה ולא של עולים חדשים. סבא מספר שהופתע מאוד כששמע שהתלמידים קוראים למורה בשם הפרטי. סבא היה רגיל מבית הספר ברומניה שלמורה יש לפנות בגוף שלישי, וגם שיש צורך לקום כאשר רוצים לדבר בזמן השיעור. היה לו קשה להתרגל לקרוא למורה בשמה הפרטי. סבא היה תלמיד טוב מאוד במתמטיקה כי מה שהוא למד ברומניה היה מתקדם יותר מאשר מה שלמדו בארץ. במקצועות ההומניים, כמו תנ"ך והיסטוריה, התקשה יותר כי לא היה בקיא בשפה העברית, וגם כי לא למד בישראל מקצועות אלה בכיתות הנמוכות, כמו שאר התלמידים. בכיתות ז' וח' סבא למד בגבעת נשר בבית ספר חדש שבנו שם. רוב הזמן סבא היה לבד מאחר ושני ההורים היו בעבודה, והוא גם נאלץ לדאוג במהלך שעות היום לאחותו נאוה, הקטנה ממנו בשבע שנים.

תמונה 3

הוריו של סבא מוטי ואחותו בגבעת נשר

לאחר סיום בית הספר היסודי עבר סבא ללמוד בבית ספר המקצועי בסמ"ת שליד הטכניון. לבית ספר זה היה קשה להתקבל, אבל סבא קיבל מכתב המלצה חם מאוד ממנהלת בית הספר. סבא למד שם ארבע שנים במגמה למכניקה עדינה ומכשירנות. באמצע השנה האחרונה הציעו לתלמידים לנסות ולהתקבל לעתודה האקדמאית. במסגרת זו לומדים בטכניון ארבע שנים, לאחר מכן מתגייסים לצבא, משרתים שירות חובה ובנוסף מתחייבים לשרת עוד שנתיים בקבע. סבא נרשם, עבר את הבחינות לטכניון בהצלחה והמשיך ללמוד הנדסת מכונות בטכניון במשך  ארבע שנים.

השירות הצבאי והקמת המשפחה

לפני תחילת הלימודים בטכניון סבא עבר את הטירונות הצבאית, ולאחר מכן בחופשות הקיץ עבר קורס מ"כים וקורס קצינים. לאחר שסיים את הלימודים שובץ לחיל החימוש.

סבא שירת במפקדת קצין חימוש ראשי ביחידה להבטחת איכות כקצין ומהנדס. לאחר שנת שירות חובה הציעו לו לצאת לנופש – בתנאי שהוא יהיה המפקד של החיילים שבנופש – וסבא הסכים. ערב אחד באה חיילת לבקש אישור מסבא לצאת לקורס גרפיקה בתל אביב. סבא אישר לה לצאת. החיילת הזו מאוד מצאה חן בעיניו והוא החל לשוחח איתה. וכך הכיר סבא מוטי את אשתו לעתיד, יעל. הזוג המשיך להיות בקשר גם לאחר אותו הנופש, והיו אף  נוסעים יחד לצפון ברכב הצבאי של סבא.

סבא וסבתא התחתנו ב- 9 באוקטובר 1973, בתחילת מלחמת יום כיפור. החתונה אמורה הייתה להתקיים בבית מלון בנהריה, אך בגלל המלחמה נערכה החופה בגינה של בית ההורים בקריית ביאליק, עם מספר מצומצם של קרובי משפחה וחברים. למחרת החתונה בבוקר נאלץ סבא לחזור לצבא.

לסבא וסבתא נולדו שני ילדים: אסף, כיום מהנדס חשמל ומחשבים העובד בסטארט-אפ ולו שלושה ילדים, ובת בשם נעמה, העובדת כמנהלת תפעול ולה שתי בנות.

תמונה 4

סבא מוטי, אשתו יעל וילדיהם אסף ונעמה

סבא החל את השירות הצבאי כעתודאי בתפקיד מהנדס מכונות והמשיך לשרת בקבע 22 שנים. התפקידים העיקריים שביצע: שירת ביחידה להבטחת  איכות, בעיקר בנושא טנקים, כראש ענף טכני, כמפקד המפעל שבו מייצרים את טנק המרכבה, ובתפקידו האחרון היה מפקד היחידה להבטחת איכות. סבא השתחרר מהצבא בדרגת אלוף משנה.

תמונה 5

סבא מוטי מקבל דרגת אל"מ מהרמטכ"ל         

תמונה 6

ביקור יצחק רבין במפעל מרכבה, כאשר סבא היה מפקד המפעל

תמונה 7

צוות מפעל מרכבה כאשר סבא שימש כמפקד המפעל

 

העבודה בחברה להתפלת מי-ים:

לאחר שסבא יצא לגמלאות מצה"ל, הוא החל לעבוד בחברת הנדסת התפלה. החברה מתכננת ומייצרת מתקני התפלה הנמכרים בארצות רבות בעולם. החברה שבה סבא עבד הקימה גם בישראל מתקני התפלה גדולים המספקים מים לרוב אוכלוסיית ישראל. המתקנים שהקימה החברה נמצאים באשקלון, בחדרה ובשורק. המתקן הראשון של התפלת מי-ים הוקם באילת.

סבא עבד בחברה זו בתפקידים שונים, כמנהל הבטחת איכות, כמנהל ההנדסה, כסמנכ"ל השירות בתמיכת לקוחות וכסמנכ"ל האחראי להפעלה ולאחזקה של מתקני התפלה גדולים שהחברה מפעילה בארץ ובעולם.

סבא פרש לגמלאות בגיל 70 לאחר שעבד בהנדסת התפלה כ- 25 שנים.

תמונה 8

  מפעל ההתפלה בחדרה שהחל לספק מים לתושבים בשנת 2010

הזוית האישית

ענבל: היה כייף לעבוד יחד עם סבא ולשמוע ממנו דברים חדשים שלא ידעתי על המשפחה ועל התקופה, ממלחמת העולם השנייה ועד היום כאן בארץ.

מוטי: חשוב לספר לדור הצעיר את העבר המסעיר והמרגש שהמשפחה עברה, כדי שידעו להעריך את התקופה היפה בה הם גדלים כאן בארץ.

מילון

התפלת מי ים
מתקן התפלה בשיטת אוסמוזה הפוכה התפלה היא תהליך הפרדה בין מים לחומרים המומסים בהם על מנת לקבל מים הראויים לשתייה או לחקלאות. המילה "התפלה" נגזרת מהמילה "תפל" - חסר טעם, מכיוון שהתהליך מסיר את מליחותם של המים.

ציטוטים

”עם כוח רצון והתמדה מגיעים להישגים“

הקשר הרב דורי