מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי ברכה עצמון, נולדתי בתימן ועליתי לארץ ישראל בגיל שלוש בשנת 1949. קוראים לי ברכה על שם סבתי מצד האבא.

יש לי ארבעה אחים, אחותי הבכורה נפטרה וגם אחי השלישי נפטר אני השנייה במשפחה.

התגוררתי בעמק בית שאן, ואחרי שש שנים עברתי לגור ברמת השרון.

הייתה לי תאונת דרכים בגיל חמש עשרה והייתי שלושה חודשים בלי הכרה ועם זעזוע מוח.

התחביב שהיה לי בילדות הוא לשחק כדורגל, כדור עף, מחנים, מחבואים, תופסת,חמש אבנים, חבל וגולות.

האירוע המיוחד שהיה לי בילדות הוא שניכנס לי חוד ליד, בגלל שרציתי לדקור מישהי בגב בגלל שהיא הלשינה עלי, כי לא היה עלי גרביים.

השיר ילדות שאני זוכרת הוא "שוטי ספנתי" והייתי שרה אותו לעצמי וגם היום אני שרה את שיר זה, לילדיי ולנכדיי.

האירוע המרגש ביותר שקרה לי, היה בגיל ההתבגרות, היה לי חבר בגיל שבע עשרה, אהבתי אותו מאוד ולאחר תקופה של כחצי שנה, נפרדנו כי לא הכי הסתדרנו. הייתי מאוד עצובה וכאובה מעצם הפרידה.

העבודה הראשונה שלי הייתה שעבדתי במספרה ואחרי שלוש שנים פרשתי כי לא נהנתי מתחום זה.

החגים האהובים עליי, הם פורים חנוכה ופסח. אהבתי את חגים אלה כי אהבתי להיות בסביבת משפחתי.

לא שירתי בצבא כי הייתי דתיה, אבל הייתי במלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון ומלחמת סיני. הרגשות שהיו לי הם פחד וחשש שאני או משפחתי ניפצע או נמות.

הארצות שביקרתי בהם: פראג, גרמניה, ירדן, וינה, אוסטריה ושוויץ. נסעתי לשם כדי לטייל ולראות נופים יפים בעולם.

הכרתי את בעלי בראש העין והתחתנתי בשנת 1965, בהיותי בת 20/19,התחתנתי בראש העין ויש לי קצת תמונות מהחתונה.

לצערי, לפני כ- 20 שנה, בעלי הלך לבית הכנסת והתמוטט שם במקום ונפטר. כשהייתי בת 44, היה לי כבר נכדה ראשונה, יש לי ארבעה בנים, שלוש בנות ו- 45 נכדים ובן אחד עם שישה ילדים.

הזוית האישית

הסיפור סופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס רמב"ם ראש העין, בהובלתה של אודליה אהרוני.