מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה רווה, נולדתי ב1949 ברומניה.

אמא ואבא שלי היו ניצולי שואה, שניהם היו נשואים לבני זוג אחרים .אחרי שהם איבדו את המשפחות בשואה, וחזרו ממחנות ההשמדה הם התחתנו אחד עם השני, וילדו אותי ,בת יחידה.

בגיל אחת עשרה עליתי עם ההורים שלי לארץ ישראל. הייתי צריכה ללמוד שפה חדשה מהתחלה. למדתי וגדלתי בנצרת עילית (נוף הגליל). בילדותי, לא היו לנו משחקים קנויים, אלא יצרנו משחקים מכל מה שהיה בהישג יד.

אבא שלי ניפטר כשהייתי בת שלוש עשרה וחצי (בכיתה ח').בגיל שש עשרה, הכרתי את בעלי ובגיל עשרים כבר התחתנו.

סיימתי תיכון בגיל שמונה עשרה, והלכתי ללמוד באוניברסיטה חיפה, ובגיל עשרים ואחת סיימתי תואר ראשון, והלכתי להיות מורה להיסטוריה ואזרחות, בתיכון של נצרת עילית, באותו תיכון בו למדתי.

הייתי דתייה והיה לי פטור משירות צבאי, ולכן לא שירתי בצבא. התחתנתי בגיל עשרים ובעלי היה גם הוא באותו הגיל. כשהתחתנו בעלי היה עדיין בשירות סדיר בצבא, ואני הייתי עדיין סטודנטית. התחתנו באולם אירועים בחיפה ב 24.8.69

בשנת 1973 נולדה בתי הבכורה וקראתי לה מירית ובשנת 1976 נולה בתי השנייה וקראתי לה רונית.

שתי בנותיי נולדו בניתוח קיסרי.

הבנות גדלו בנצרת עילית, מירית שירתה ביחידת המחשבים ממר"ם ורונית הייתה קצינה חובשת.

לכל אחת מהבנות נולדו שלושה ילדים.

לאחר הפרישה מהעבודה, עברתי לקריית מוצקין ושם התחלתי להתנדב "ביד שרה". יד שרה היא מעמותות ההתנדבות (מלכ"ר) הגדולות בישראל. היא מעניקה מגוון שירותים לאנשים עם לקויות ומחלות במטרה לצמצם את השפעת לקויותיהם ומחלותיהם על תפקודם ועצמאותם. יד שרה פועלת כדי לאפשר לכל אדם להמשיך באורח החיים שהוא בחר בו, בביתו עם משפחתו וקהילתו ולא להיאלץ לעבור למוסד סיעודי, כי היא משוכנעת שהשארתו של החולה והאדם בעל הלקות בסביבתו הטבעית חשובה לשיפור התפקוד ולהחלמה פיזית ונפשית לפרט עצמו וחשובה גם מבחינה תרבותית וכלכלית לחברה ולמדינה. ויקיפדיה

כיום אני בפנסיה ובשעות הפנאי אני מבלה עם חברים.

הזווית האישית

סבתא שושנה והנכדה הילה, השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר יחד בגבעת אלה, בשנת תשפ"א.