מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה שפירא, נולדתי בחיפה בתאריך 1.6.51.

לבעלי קוראים אבי ויש לי ארבעה  ילדים: קובי, סער, תמר ועומר.

קובי נולד ב 1976,סער נולד ב 1978,תמר נולדה ב 1983,עומר נולד ב 1992

בילדותי למדתי בבית הספר "תל חי" בנווה שאנן, בחיפה. אני זוכרת שאני וחבריי, היינו רוכבים על אופניים ברחובות במעלה ההר, מה שהיום הטכניון, ואז יורדים את כל הירידה בלי לגעת בכידון.

שירתי בצבא ב"חיל הקשר והאלקטרוניקה", במחצית הראשונה ב"פיקוד מרכז" ובמחצית השנייה ב"פיקוד צפון" בתפקיד כתיבת קודי הצפנה, לבסיסים וליחידות.

ב- 25.8.1974 אני ואבי בעלי התחתנו. החתונה נערכה באולמי כרמל, בחיפה, על ידי הרב הראשי של חיל הים, הרב סגל. לרגל החתונה הגיעה משפחתי מאנגליה. הגיעו שנים עשר בני משפחה, שזכו לסיורים מעמיקים בבסיס חיל הים, בו שירת בעלי אבי, כולל סיור בתוך הס"טיל והצוללת.

עם הזמן, למדתי עיצוב ותכנון אדריכלי, ואני עוסקת בתכנון ועיצוב פנים של בתים, משרדים ובתי עסק.

אני מלווה שתי נשים מבוגרות, באופן קבוע, מבקרת אותן ומטיילת איתן.

בנוסף, אני אוהבת לצייר בצבעי שמן ורישום בעפרונות. אני מבלה את זמני בטיולים על חוף הים ואני רשומה במועדון ספורט.

סיפורו של חפץ

בחרתי בשולחן לטלפון נייח, וכיסא לשבת עליו בזמן השיחה בטלפון. השולחן והכיסא תוכנן וניבנה ע"י אבא של סבתא שלי ויעקוב. לסבא יעקוב הייתה  מסגריה שקיבל  בירושה בפולין, ליפני מלחמת העולם השנייה. שם היה מכין עבודות לאנשים כמו , מתכת, שערים וגדרות. כל זה נפסק כאשר הגרמנים פלשו לפולין, וסגרו את כל בתי המלאכה של היהודים. לאחר המלחמה, ברוב המדינה.

בשנת 1948 עלו סבא וסבתא לארץ ישראל. סבא הוכשר לשרת בצבא. אך בזמן הגיעם לנמל חיפה בקשו מתנדבים להישאר לעבוד בנמל. סבא הסכים ועבד תחילה כסבל בהורדת סחורות מהאוניות, שהגיעו לארץ מחו"ל. לאחר זמן מצא את עצמו עובד במקצועו, במסגריות הנמל, שם הכין ותיקן אוניות, מנופים וכדומה. בין היתר הכין מתנה לביתו את השולחן והכיסא.

הזוית האישית

אלון: היה לנו ממש כיף ביחד, והסיפור חיים של סבתא מאוד מעניין אותי ומאוד נהנתי לעבוד איתה. כששמעתי מסבתי על החפץ הזה, הבנתי כמה זה מעורר געגוע ואני מאוד נהנתי לעבוד ולשוחח איתה.