מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

קורות החיים שלי

סבא יורם והנכד אורי במפגש הפתיחה
שלושה דורות של אהבת האדמה, המשפחה והארץ
חקלאי מילדות ועד בגרות

קורות החיים שלי

נולדתי בתאריך 29.11.1944 בבית החולים "בלינסון" בפתח תקווה. ביום הולדתי השלישי קיבלתי "מתנה", את מדינת ישראל. ביום זה התקבלה החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית. הוריי חווה והנס יוחנן סטרשנוב עלו לארץ מגרמניה ומהולנד בשנים 1933, ו – 1935 יחד עם משפחותיהם. הם הכירו והתחתנו בארץ, ברחוב מגד שבפרדס חנה, שם גרתי כל שנותיי ושם אני גר עד היום.

חשוב להדגיש שמשפחות הוריי, זומר וסטרשנוב היו מספיק נבונים ומציאותיים ויצאו מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה (השואה), אחרת המשפחה לא הייתה שורדת וקיימת.

הייתי הבן הבכור ובהמשך נוספו למשפחה שני אחיי.

הילדות בפרדס חנה

ברחוב שבו גרנו רחוב, רחוב מגד גרו כ-20 משפחות, רובן עלו מגרמניה, "ייקים" כמו שהם נקראים. לאבי היה משק חקלאי קטן שכלל רפת, לול תרנגולות ופרדס.

אני תמיד מתבדח ומספר שנולדתי ברפת.  בילדותי אהבתי מאוד לעבוד במשק החקלאי של הוריי. העבודות כללו קציר ירק לפרות, חליבה, האכלת התרנגולות, קטיף תפוזים, מנדרינות ועוד.  טרקטור לא היה. היה רק הפרד בשם צדוק שאיתו ביצענו את רוב עבודות המשק.

בעניין הפרד אני זוכר סיפור: התקופה, שנות ה- 50 כשסבלנו מגניבות וחבלות של מסתננים שהגיעו בלילות מעבר לקו הירוק שהיה אז גבול המדינה.  לילה אחד הם הגיעו לשכונה שלנו, גנבו את הפרד, עברו איתו בין החצרות  וגנבו בגדים ועוד דברים.

אבי קנה סוסה במקום הפרד ובמפתיע, אחרי כחודשיים התקשרו מהמשטרה והודיעו שהפרד נמצא. בבוקר שבת גשומה נסעתי עם אבי ועם הסוסה למשטרת כרכור, מרחק של כ-15 ק"מ להביא בשמחה את הפרד חזרה הביתה.

בשכונת מגד היינו חבורה של ילדים, בנים ובנות, ונפגשנו כמעט כל יום כולל חופשים אחרי הצהריים לשחק בכל מיני משחקים. אתם הילדים של היום עסוקים במחשבים ובסמארטפונים ובודאי לא מכירים את המשחקים ששיחקנו: מחבואים, תופסת, 3 מקלות, דודס, ומשחקים נוספים.

ברחוב עדיין לא היה כביש סלול אלא חול טובעני. דבר מאוד מרכזי וחשוב שהיה קיים בשכונה שלנו זוהי בריכת השחייה הידועה של פרדס חנה. זו בריכה ששימשה כבריכת השקייה  ושחייה.

בקיץ היינו "שורצים" בה כל יום ולפעמים פעמיים ביום. פעם בכמה ימים עזרנו למציל לנקות את הבריכה ובתמורה נכנסנו בחינם.

לימודים ושירות צבאי

כילד קטן הלכתי לגן ילדים בנווה אשר, גן ברכה. מעניין ומרגש שגם אתה אורי נכדי הלכת לאותו הגן באותו המקום אם כי בשם גן ורד. לגן היינו הולכים ברגל בחול, לפעמים יחפים. כבישים עדיין לא היו.

בסיום הגן הלכתי לבית הספר העממי במרכז פרדס חנה. ראוי להזכיר שגם אמא שלי שהיא סבתא רבתא שלך אורי, למדה גם היא בבית ספר זה בשנות השלושים של המאה הקודמת. בית הספר היה עדיין קטן וכלל שתי כיתות בכל מחזור. אני זוכר כמה עצי אלון זקנים וחלולים שבתוכם שיחקנו בהפסקות.

בסיום כיתה ו' עברתי ללמוד בבית ספר תיכון חקלאי שבמושבתנו פרדס חנה-כרכור. חטיבת ביניים לא הייתה קיימת עדיין והתחילו ניסוי של בית ספר תיכון שש שנתי. הלימודים היו משולבים בעבודה במשק בית הספר. עבדנו יום ולמדנו חמישה ימים בשבוע.

לדעתי השילוב היה חשוב. בית ספר חקלאי זה, כלל בחינות בגרות מלאות ונחשב אז לאחד מבתי הספר התיכוניים הטובים בארץ.

אהבתי אנגלית, מתימטיקה, ידיעת הארץ וטבע. ספרות ותנ"ך פחות. במקצועות חקלאיים ובעבודה מעשית למדתי והתמחיתי ברפת ובפלחה (גידולי שדה).

כילד וכנער הייתי חבר בתנועת הצופים בפרדס חנה. אהבתי מאוד טיולים ומחנות. מאוחר יותר כשהייתי אחרי השירות הצבאי ריכזתי במשך תקופה קצרה את שבט הצופים במושבה.

בגיל 18 התגייסתי לצה"ל. שירתתי בנח"ל. הנח"ל היה חלק מהצבא ובו היה שילוב של אימונים צבאיים, התיישבות ועבודה חקלאית. במהלך השירות הגעתי להתיישבות בקיבוץ מגל שהיה אז קיבוץ צעיר על גבול המדינה.

נשארתי בקיבוץ גם לאחר תום השירות הצבאי ושם פגשתי את נורית אשתי, סבתא שלך, ושם גם התחתנו בשנת 1966.

חיי הבוגרים

במגל נשארנו כחברי קיבוץ עד שנת 1970. נולד לנו הבן הבכור ארנון. נורית עבדה כאחות בקיבוץ ואני בגידולי השדה. מאוד אהבנו את מה שעשינו. כאמור קיבוץ מגל ממוקם על גבול המדינה דאז. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. הקיבוץ הופגז על ידי הצבא הירדני ולצערנו היו הרוגים ופצועים.

כשעזבנו את הקיבוץ עברנו לפרדס חנה לגור ליד הוריי. במשך שנים עסקתי  בהדרכה במים וחקלאות ונורית עבדה כאחות במרפאת קופת חולים (כללית של היום). נולדו לנו עוד שלושה ילדים: עמיר, אבא שלך, אביב ונטע. נולדו לנו במשך השנים 11 נכדים ונכדות ואתה אורי ביניהם.

לדאבון ליבנו, סבתא נורית היקרה חלתה במחלת סרטן קשה ונפטרה בשנת 2013. נזכור אותה תמיד כמו שהייתה: שמחה, יפה ואהובה על כולנו.

הזוית האישית

אורי: סבא, תודה שהסכמת לבוא איתי לפרויקט הקשר הרב דורי. היה לי ממש כיף לכתוב איתך את הסיפור אני מקווה שגם אתה נהנית. כיף לי לי לבלות איתך. אוהב אותך.

סבא יורם: נהניתי להימצא זמן רב יותר איתך אורי ולחזק את הקשר בינינו. העבודה והכתיבה אפשרו לנו להיזכר בדברים שונים, ולספר לך דברים חדשים שלא ידעת או לא זכרת אודותיי. הביקור בבית התפוצות היה מעניין ביותר ותרם לשנינו. כידוע, נורית אשתי ז"ל, סבתא של אורי נפטרה לפני כמה שנים. אורי היה מאד קשור אליה. הזמן שהעברנו ביחד אורי ואני, ביחד עם העבודה שעשינו, אפשרו לשנינו לזכור ולהזכיר אותה פעמים רבות.

מילון

פרד
פרד הוא בן-כלאיים של זיווג חמור עם סוסה.

ציטוטים

”אחרי השירות הצבאי ריכזתי במשך תקופה קצרה את שבט הצופים במושבה“

הקשר הרב דורי