מאגר סיפורי מורשת

סבי אלי, אביה של אמי, נולד בעיר פס שבמרוקו בשנת 1946, בן למאיר ופרחה זנו, להם שמונה ילדים (ארבעה בנים וארבע בנות).

סבי מספר על ילדות מאושרת וחיי שכנות טובים עם שכניהם המוסלמים. אמנם היהודים גרו במלאח (שזו מעין שכונה סגורה בה התגוררו רק יהודים), אך עבדו למדו וסחרו עם שכניהם המוסלמים.

בגיל צעיר מאוד נשלח סבי ללמוד בישיבה בעיר מקנס שבמרוקו, אך התקשה להתאקלם בשגרת הלימוד התובענית. עד מהרה רקם תוכנית בריחה עם חברו לישיבה, ויחד הם החליטו למכור את השעון שהיה על ידו במטרה לקנות כרטיס רכבת ולחזור לפס, עיר מגוריהם.

כשהגיעו לעיר פס בשעת לילה מאוחרת, חששו להתהלך ברחובותיה ולכן החליטו להקים קול צעקה, כדי לגרום לאנשים לצאת מבתיהם ובכך למעשה השיגו לעצמם מעין השגחה כדי שיוכלו לפלס דרכם חזרה לבית הוריהם.

בשנת 1954 פעל במרוקו ארגון "עליית הנוער" מטעם הסוכנות היהודית, להעלאת בני נוער וילדים לישראל. סבי אלי ושניים מאחיו ואחיותיו הובאו באמצעות עליית הנוער למחנה עולים בעיר מרסיי שבצרפת, שם שהו כשלושה חודשים עד להגעת הוריו וייתר אחיו ואחיותיו.

בראשית שנת 1955 עלתה כל המשפחה באונייה ממרסיי שבצרפת למחנה העולים "שער העלייה" שבעיר חיפה. משם הובאו סבי ומשפחתו למעברה בעיר באר-שבע. המעברה שכנה באזור שכונת נווה זאב של ימינו. הם התגוררו בצריף, בתנאים קשים מאוד, לצד שכניהם למעברה, במשך שנה שלמה.

בשנת 1956 עברה משפחתו של סבי להתגורר בשכונה ב' שבבאר-שבע. אביו מאיר ניהל מכולת שכונתית בשכונה ד' בעיר ואימו הייתה עקרת בית. כל אחיו עברו ללמוד בבתי ספר בעיר. סבי נשלח למסגרת לימוד דתית, אך התקשה להתאקלם בה וחפץ באורח חיים חילוני. לפיכך העבירו אותו הוריו ללמוד בבית הספר הממלכתי "מצדה" בעיר באר-שבע.

כשהיה בגיל 12 ביקר חבר שהתגורר בקיבוץ משמר הנגב שבדרום הארץ והתאהב באורח החיים שם. הוא מאוד אהב את הטבע מסביב והתאהב באפשרות שיוכל לרכוב על סוסים בשגרת היומיום שלו. עד מהרה ביקש מהוריו להסדיר את שהותו בקיבוץ ושם למעשה בילה את עיקר שנות בגרותו עד גיוסו לצבא.

בצבא, שירת סבי בחטיבת הצנחנים – גדוד 890. הוא השתתף במלחמת ששת הימים ולימים נלחם גם במלחמת יום הכיפורים כשהיה חייל מילואים.

בשנות ה-20 לחייו הכיר את סבתי רחל, ויחד הם הקימו משפחה. נולדו להם ארבע בנות, שאחת מהן היא אמי. אז וגם כיום הם מתגוררים בעיר באר-שבע וכיום יש להם 10 נכדים.

בתמונה המצורפת ניתן לראות את סבי ישוב על כורסה ומוקף בחלק מנכדיו וביניהם אני.

הזוית האישית

שירה: מאוד שמחתי על ההזמנות להכיר מקרוב את סיפור עלייתו של סבי אלי לארץ ישראל. כמו כן שמחתי לשמוע על ילדותו המאושרת במרוקו, על הזיכרון המתוק שלו לטעמיה וריחותיה של ארץ מולדתו.

לפני כשנתיים הזדמן לו לטייל במרוקו והוא סיפר כי מאוד התרגש לבקר בה ולטייל ברחובות ובשווקים הצבעוניים.