מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפי ברם, נולדתי בינואר בשנת 1950. הוריי ניצולי שואה עלו לארץ בשנת 1949 יחד עם אחותי פנינה והתיישבו במושבה ראש פינה. גדלתי וחונכתי עד יום נישואיי בראש פינה. ילדותי הייתה מאושרת ושמחה. למדתי בבית יסודי עד כיתה ח' בבית ספר על שם וילקומיץ, בכיתה היינו 11 תלמידים בלבד.

מעשה קונדס

כל בוקר הייתי הולכת ברגל עם חברים לבית הספר מרחק גדול מאוד ובדרך היינו משחקים בכל מיני משחקים כמו שוטרים וגנבים, לפעמים היינו נכנסים לגינות של בתים וקוטפים שסק או תפוחי עץ בלי רשות – זה היה מעשה קונדס.

ההורים של סבתא שלי, מימין: סבתא שלי ומשמאל אחותה

הייתי ילדה מאוד שובבה ולא ממושמעת, אספר לכם דוגמא של מקרה שקרה: במושבה היה איש שמחלק קרח לבתים עם סוס ועגלה. לפעמים אחרי שהוא סיים לחלק, הוא היה קורא לילדים לעלות על העגלה ועשה לנו טיול במושבה. באחת הפעמים הוא צעק עלי בפני כולם והלכתי לעשות לו מעשה קונדס שיזכור שלא צועקים עלי: באחד הימים הוא הגיע לכניסה לבית הוריי לתת להם קרח עם הסוס והעגלה. פתאום רצתי לכיוון הסוס ואז הסוס התפרע והפך את העגלה עם הקרח. ברגע שזה קרה, רצתי אל הכלב הגדול שלנו שהיה קשור בחצר שלנו כי ידעתי שלשם מוכר הקרח יפחד להיכנס, וכך היה הוא צעק מרחוק ורץ לכיווני ואני עניתי לו שהכל בגלל שהוא צעק עלי והעליב אותי בפני כולם.

מימין: סבתא שלי ביומה הראשון בצבא, משמאל: סבתא בגיל 22 

הזוית האישית

סבתא ציפי: היה לי כיף לספר לך על הילדות שלי, לבלות איתך זמן.

סיכום יעל: היה ממש כיף לשמוע על הילדות של סבתא שלי ולשמוע על איך היה להיות ילדים בעבר. אני ממש נהניתי, זאת הייתה חוויה ממש מעניינת, כייפית ואני מאוד מקווה שמתישהו נעשה משהו דומה לזה.