מאגר סיפורי מורשת

בית ההורים

אימא שלי עלתה מגרמניה לבד במסגרת עליית הנוער בהיותה בת 14 בשנת 1936. אימא שלי לא רצתה לחיות בגרמניה אחרי שהנאצים עלו לשלטון ,היה לה מאוד לא נעים בתור יהודיה בכפר הקטן שבו היא גרה. בכפר חיו שתי נזירות שאמרו לסבתא לעלות לפלסטין כי זאת המדינה של היהודים. היה לה דוד ציוני שמאוד תמך בעלייה שלה. ההורים הסכימו ואימא שלי הצטרפה לקבוצת עליית הנוער מגרמניה, עם קבוצת הילדים שהכירה בעליית הנוער עלתה לארץ והגיעה למוסד "אהבה." אבי עלה לארץ בשנת 1932 לבד מליטא.

זיכרונות ילדות

אחרי הצהריים נפגשנו ילדי השכונה בחוץ ושיחקנו. קפצנו המון על חבל, שיחקנו קלאס, תופסת ומחבואים. כמובן שהיו לי גם חברות מהכיתה ומהנוער העובד. בכיתה ה' הצטרפתי לנוער העובד והלומד. החניכים נפגשו לפעולות פעמיים בשבוע: ביום שלישי ושבת. ביום שישי בערב היינו נפגשים "בקן" לפעילות חגיגית ומיוחדת שנקראה "ערב קן" כל שכבת הגיל נפגשה ביחד, שרנו ורקדנו ושחקנו משחקי חברה.

בית הספר בו אני למדתי נקרא בי"ס " קריית עמל." התלמידים הגיעו לבי"ס ברגל ,או רכבו על אופניים. לתלמידים לא הייתה תלבושת אחידה, רק בשיעור התעמלות הייתה תלבושת אחידה: מכנסיים קצרים וחולצה קצרה. העונשים בכיתה היו לצאת החוצה בזמן השיעור, ללכת למנהל, ובמקרים חמורים קראו להורים.

למדנו תנ"ך, חשבון, ספרות ,אנגלית, היסטוריה, התעמלות, מוזיקה, ריקודי עם ועבדנו בחקלאות בגינה של בית הספר. בכיתות הנמוכות לא היו מספיק כיתות והתלמידים למדו במשמרות: חלק בבוקר וחלק  אחר הצהריים. בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי יצאנו לטיול פעם בשנה. בחגים ובסוף השנה היו מסיבות כיתתיות והזמינו את ההורים.

סבתא ורדית עולה לכיתה א'

המורה שאני זוכרת לטובה הייתה המורה לאנגלית, מאוד אהבתי את השיעורים שלה. היא הייתה אישה מאוד יפה ונחמדה. אני זוכרת עד היום את הצמה הארוכה והיפה שלה. בכיתה ז' חילקו אותנו למגמות, המגמה שלי נקראה 'כיתה ז' קדם מקצועית' וכך גם בכיתה ח'. בכיתה הקדם מקצועית בשיעורים המקצועיים הייתה חלוקה בין בנים ובנות. בנות למדו תפירה ובנים למדו נגרות. בבית הספר היה חדר אוכל. התלמידים בישלו את ארוחת הצהרים עם טבחית שהייתה אחראית על המטבח. אהבנו בעיקר לבשל פסטה ברוטב לארוחת הצהריים. תמורת תשלום סמלי כל תלמיד יכול היה לאכול ב"מסעדה" בבית הספר.

תעשיית הממתקים הייתה הרבה פחות מפותחת מאשר היום, אנשים הכינו הרבה דברים בבית כגון: עוגות, סופגניות בחנוכה ואפילו גלידה ביתית.

אהבתה של סבתא לטיולים

אמא שלי נולדה בגרמניה בכפר קטן. היא אהבה לספר לי על הטיולים שעשתה עם אמא שלה לאורך הנחל הקטן שזרם בעיירה. בילדותי המשפחה שלי אהבה מאוד לטייל ברגל, לא היה לנו אוטו לכן אנחנו נסענו לטיולים בתחבורה ציבורית.

אני הייתי חניכה בנוער העובד והלומד. בנוער העובד היינו מטיילים הרבה ברחבי הארץ, בלילה הקמנו אוהלים וישנו בשטח. יש לי הרבה זיכרונות יפים מהטיולים.

כאשר הכרתי את בעלי הוא סיפר לי על הטיולים שטייל בארץ, גם אני אהבתי לטייל. טיילנו המון ביחד, כמו שאומרים – "חרשנו את הארץ ברגל". פעם, כשבנותיי היו תינוקות, שמנו אותן במנשא ויצאנו כך לטייל, כלומר – שום דבר לא מנע מאיתנו לטייל. היום אני מאד אוהבת לטייל עם המשפחה המורחבת שלי.

הזוית האישית

סבתא ורדית והנכד אור: במפגשים היה לנו מאד כיף, נהנינו מזמן האיכות המשותף שלנו ביחד. למדנו יותר אחד על השנייה.