מאגר סיפורי מורשת

השם שלי אסתר קרמיאול ואני כיום בת 66, אני סבתא של פליפה. נולדתי בברזיל בעיר ריו דה ז'ניירו. המשפחה שלי הגיעה לברזיל מפולין. בברזיל למדתי בבית ספר יהודי. אהבתי ללמוד ואהבתי גם את הוריי ואת החברים שלי. גדלתי בבית עם מסורת יהודית והורים שכל הזמן חינכו אותי שאני צריכה ללמוד המון.

בילדותי אהבתי לשחק, ללכת לסרטים ולטייל עם חבריי והמשפחה. אהבתי מאוד גם חיות ותמיד הייתה לי חיה בבית לשחק אתה.

במהלך חיי הצטברו לי כמה סיפורים מאוד מעניינים כשאחד מהם הוא היה מאוד מצחיק ואני אף פעם לא שוכחת אותו:

סיפור התפוזים

כשהייתי בת 18 טסנו עם קבוצה מברזיל לישראל לקיבוץ נען שליד רחובות ושם היה קטיף תפוזים. זה היה בעונה שאחרי מלחמת יום הכיפורים. ביום הזה, בשעה מוקדמת מאוד של הבוקר הייתי כבר מוכנה. טיפסתי במדרגות לעץ עם סל ומספריים כדי לקטוף את התפוזים, אבל בכל פעם שהיו מטוסים ירדתי מהסולם כי פחדתי שמעל הראש שלי יהיה מטוס מלחמה. בדיעבד התברר שאלו היו בכלל מטוסי נוסעים רגילים וסתם פחדתי. בסוף היום כשבדקו את הסל שלי גילו שבכלל לא קטפתי תפוזים כי הייתי עסוקה רק בלעלות ולרדת מהעץ. בקיצור פיטרו אותי. הייתי עצובה מאוד כי מאוד רציתי לעבוד שם, אבל הם לא הסכימו.

עכשיו אני בגיל 66, עשיתי עליה לארץ כי שם, בברזיל, החיים מאוד מפחידים. כאן בישראל אני מרגישה שזה הבית השני שלי ואני גאה ביכולת לגור כאן. אבל הסיבה העיקרית שעליתי לארץ היא שיש לי משפחה יפה כאן. הבת שלי עלתה לארץ עם בעלה ושלושת ילדיהם: קרולינה, רפאל ופליפה הקטן. ואני רוצה לחיות איתם פה לתמיד!

אני ונכדי פליפה

הזוית האישית

סבתא אסתר: מאוד נהנינו לעבוד יחד בתכנית, אני מאחלת לנכדי את כל האושר שבעולם.