מאגר סיפורי מורשת

קצת על משפחתי האהובה

סיפור חיי מתחיל בטוניס, בביתי, ב- 20 בדצמבר 1951 כשנולדתי. במשפחה אנחנו שש נפשות והמיקום שלי בה הוא רביעית. קיבלתי יחס שונה כי הייתי בת יחידה בין ארבעה אחים, לבכור קוראים זאב, לשני קוראים ארי, לשלישי יעקוב, הרביעית זו אני והכי צעיר הוא אלי. אמי כל כך רצתה בת ורק לאחר שלושה בנים אני נולדתי, כל משפחתי שמחה וחגגה במיוחד אמי.

כשהייתי בת ארבע וחצי עליתי עם המשפחה שלי לארץ, אבי היה נציב בית"ר (זו התנועה הציונית), הוא דאג לעלות את כל יהודי טוניס לישראל, ולכן עלינו ארצה.

מקור שמי הוא על שם סבתי אסתר, בצבא קיצרתי את שמי לאתי, ולפני שהתחתנתי שם המשפחה שלי היה לוזון, ולאחר חתונתי שיניתי אותו לצידון.

חוויות מילדותי

גדלתי ברמת – גן בבית בן שלושה חדרים וחצר גדולה, יום אחד חברה באה אלי ושיחקנו בחצר, שם חפרנו באדמה ולפתע ראינו מטבעות של כסף, מאוד שמחנו, חזרנו הביתה במהרה ושטפנו את המטבעות בכיור. עשינו הרבה מאוד רעש ואמי שמעה אותנו ושאלה מאיפה המטבעות האלה, אז סיפרנו לה ואז היא אמרה שצריך להחזיר את הכסף למי שהוא שייך לו. חיפשנו וחיפשנו ולבסוף לא מצאנו למי שייך הכסף אז… קנינו בו ארטיקים.

פעם אחת בא דודי מצרפת והביא לי בובה די גדולה עם שמלה כחולה עם פסים לבנים ומאוד אהבתי אותה, כשהייתי משחקת עם הבובה ואחי הקטן אלי, היינו משחקים במשפחה, אני הייתי האמא, אלי היה האבא והבובה הייתה הילדה שלנו, עד היום מעניין אותי היכן הבובה.

שיחקתי בילדותי בגוגואים, חמש אבנים, תופסת, קלאס, קפיצה בחבל, מחניים ועוד… בנוסף, שיחקתי עם חבריי בשכונה, כולנו היינו יורדים למטה למגרש גדול ושם היינו משחקים.

חוויתי את מלחמת סיני כשהייתי ילדה את מלחמת ששת הימים כשהייתי בוגרת – אז הייתי בכיתה י', וכל הכיתה התנדבה לחלק דואר לאנשים כי הדוורים התגייסו לצבא.

 מכתב משר הדאר

לאחר המלחמה קיבלנו מכתב תודה משר הדואר והיינו מאוד גאים בעצמנו.

 בתקופת השרות הצבאי

השכלתי ועבודתי

השכלתי הייתה תואר שני באוניברסיטה העברית שבירושלים, וכן, העיסוק הזה היה ברור לי כשהייתי צעירה. העבודה הראשונה שלי הייתה באילת במחלקה לעבודה סוציאלית, עבדתי בעבודה זו (לא באותה מחלקה) 41 שנים ובחרתי בה כי רציתי לעזור לאנשים אחרים ומאוד נהניתי מהעבודה הזאת.

אני ובעלי

את בעלי יוסי הכרתי בשירות הצבאי בבסיס חיל הים, והתחתנו ב- 1973 כשהייתי בת 21, החתונה התקיימה בירושלים, שם גרתי בתקופה זו. יצאתי עם בעלי יוסי שלוש שנים לפני החתונה, והיינו נשואים ארבעים ושלוש שנים, הנשיקה הראשונה שלי הייתה בחיפה כמה חודשים לאחר הכרותינו.

אני רוצה לספר על חוויה מיוחדת שחוויתי עם בעלי יוסי, חצי שנה לאחר החתונה שלנו ראינו בעיתון מודעת דרושים, שבה הציעו עבודה לכלכלן במכרות תמנע שליד אילת. אז החלטנו לרדת לאילת ושם להמשיך את חיינו, זו הייתה החלטה מאוד רצינית ומאתגרת כי התרחקנו ממשפחתנו שהתנגדו להחלטה זו, אך רצינו חיים מעט שונים וחדשים. אני זוכרת שהעמסנו את הקטנוע עם כל הדברים שלנו למשאית ובה נסענו לאילת.

נולדו לנו שלושה ילדים, בת ושני בנים, השניים הראשונים נולדו באילת והשלישי נולד בבאר שבע. יש לנו גם שבעה נכדים, שלוש בנות וארבעה בנים.

לצערי הרב בעלי יוסי נפטר בשנת 2015 ונותרתי לבדי. המשפחה באה לבקר אותי לפחות פעם בשבוע, הנכדים אפילו מעט יותר, אך בגלל הקורונה הביקורים התמעטו. שניים מילדי וילדיהם גרים בארץ, והבן השלישי עם אשתו וביתם גרים בברלין, אני מאוד מתגעגעת אליהם וקצת מצער אותי שהם גרים כל כך רחוק, את בתם הקטנה נגה עדיין לא ראיתי.

פעילויות מיוחדות

אני טסתי ללונדון, צרפת, איטליה, אירלנד, גרמניה ועוד המוני ארצות, ברוב הטיסות טסתי לנופש ולמדינה יחידה ושמה גרמניה לקרובי משפחה. תחביבי הם קריאה, משחק בתיאטרון חובבים, לצפות בטלוויזיה ולעבוד בגינה. משחק, זו הפעילות שהכי אהבתי והיא גם הכי אתגרה אותי.

ואלו קורותיה של סבתי!

הזוית האישית

רוני יגור: התכנית הייתה ממש חוויתית ונהדרת. אני וסבתי בילינו הרבה יחדיו ולמדתי אליה המון דברים חדשים. היה לי לעונג להשתתף בתוכנית וגם כן לסבתי.