מאגר סיפורי מורשת

משפחת קרביץ

האשה ילי למדה ועבדה כטכנאית רנטגן, בהמשך ניהלה חנות בגדי ילדים. לאחר שפרשה עברה לגידול נכדים. הבכורה אפרת, ילידת 1974. מש"קית ת"ש בחט' 35 ובגד' 101. תואר באוניברסיטה העברית ב"מדע המדינה ויחסים בינלאומיים". נשואה לרון, להם ארבעה ילדים. גרה בר"ג (ב"שיכון הצנחנים"….) יובל יליד שנת 1975. שירת בצנחנים וסיים כמש"ק סיור במו"ס בצאלים. למד מנהל עסקים בבינתחומי. נשוי לשני ולהם שני ילדים. עובד כמנהל אזור בחברה לשילוח בינלאומי. גר בישוב מתן. נעמה ילידת 1981. סיפורה בהמשך! סמב"צית בבית הספר לצניחה. למדה קולנוע. נשואה לשלומי, להם שני ילדים. עובדת כמדריכת יוגה. גרה בהוד השרון. עמרי יליד 1986. מש"ק בתותחנים. למד שף בבי"ס "LE NOTRE" בפאריז. נשוי לאפרת, להם ילד. שותף בחנות לממכר פלאפל וסביח בת"א. גר ברמת השרון.

הסיפור שלי קשור לבתנו  נעמה. נעמה היא בתנו השלישית. אנחנו משפחה מסודרת ולכן הילדים שלנו נולדו על פי התכנית האסטרטגית שגיבשנו: בת, בן, בת, בן. נראה שנעמה ירשה את כושר התכנון שלנו כפי שתראו בהמשך. כבר כילדה וכנערה היא הייתה נועזת, עצמאית ודעתנית, תכונות המקשות על הפעלת סמכות הורית בעת חילוקי דעות במשפחה. כמו שאומרים "עניות דעתה הקובעת". למרות זאת נעמה לא לקחה סיכונים מיותרים ולאור התוצאה אני לא מתלונן גם אם יש נימה כזו בדברי.

נעמה למדה בביה"ס הריאלי ובמחזור מעליה בבית הספר למד הנער אבנר אדרס, שהיה ידידה. אבנר היה טיפוס חברתי, מבטו רחב וחיוך שלא מש מפניו. בביה"ס היה פעיל ב"חברת התלמידים" והרבה לעסוק בעזרה לזולת. בשבט הצופים היה מדריך ומרכז צעיר והיו לו מעגלים רבים של חברים. אחד מתחביביו היה צניחה חופשית. באפריל שנת 1999 ניספה אבנר בתאונת מטוס של מועדון הצניחה החופשית "פרדייב" שבחוף מושב "הבונים".

אבנר חלם להיות מדריך צניחה ובלשון הצנחנית מד"צ, הוא אף דחה גיוסו לצבא כיון שקורס מד"צים נפתח רק אחת לשנתיים והקורס הבא עמד להיפתח כמדומני בשנת 1999.  גם נעמה חלמה להיות מד"צית. היא נדבקה בחיידק הצניחה לאחר שבהיותה בת 17 בערך צנחה צניחת "טנדם" (צניחה חופשית בזוג בצמידות למדריך צניחה). כשנעמה התגייסה בשנת 1999 נפתח לראשונה בצה"ל קורס המד"צים גם לבנות. התנאי היה שהמועמדות תהיינה בוגרות קורס מדריכות חי"ר והוקצו רק חמישה מקומות לבנות.

לנעמה הייתה כמובן תכנית סדורה להגיע לקורס זה. אני נשבע שלא השפעתי עליה כהוא זה ויותר מזה, יעל ואני הופתענו מהכוונות של נעמה בתחום ה"צנחנות הנשית". הנחישות שלה ביטלה כל ניסיון להניא אותה מהחלטתה כך שלא היו הרבה וויכוחים בבית. יתרה מזו הניסיונות של סבתא נחמה וסבתא חנה, שהיו בשוק מהעניין, להשפיע עליה בסגנון המוכר של "בשביל מה לך את זה" לא שינו דבר בהחלטתה. ואני… אני הייתי המאושר באדם. כאמור נעמה כיוונה מהלכיה כדי להגיע לאותו קורס אליו ביקש להגיע אבנר ידידה ולא זכה. הסיפור של אבנר, בנוסף לשאיפתה העזה להיות מד"צית וצנחנית חופשיה, היה גורם חשוב בהחלטתה להגיע לאותו קורס, מעין צוואה לא כתובה של חבר שרצתה למלאה לכבודו ולזכרו. על מנת להגיע לקורס המד"צים שינתה נעמה את תאריך גיוסה כך שבין סיום קורס מדריכות חי"ר ועד תחילת קורס המד"צים יעברו שבועיים בלבד וכך היא לא תוצב במעבר בין הקורסים במקום אחר. נעמה סיימה קורס מדריכות חי"ר והתקבלה לקורס מדריכי צניחה. במסגרת הקורס עברה קורס צניחה וקבלה כנפי צניחה אולם במהלך האימונים לצניחה חופשית הודחה נעמה מהקורס מסיבות שאינן ברורות לה (וגם לא לי) עד עצם היום הזה.

נעמה במהלך שירותה הצבאי

אני קיבלתי את הדחתה הרבה יותר קשה מנעמה. היא התעשתה וביקשה רק שני דברים: האחד מהצבא והשני ממני. מהצבא ביקשה להמשיך לשרת בצבא בבית ספר לצניחה בתל נוף כמש"קית מבצעים וממני ביקשה שנממן לה קורס צניחה חופשית אזרחי במועדון "פרדייב" ב חוף הבונים. הצבא נתן לה צ'ופר: רשות לצנוח בכל צניחה אפשרית בתנאי שיהיה מקום פנוי במטוס, וכך היא צברה 100 צניחות בפנקס הצניחות הצבאי, לי היו הרבה פחות צניחות ממנה. נעמה עברה בהצלחה קורס צניחה חופשית פרטי בחוף הבונים, באותו מועדון בו צנח אבנר אדרס ז"ל, ויצא לה לצנוח חופשי עוד לפני שחבריה מקורס המד"צים הצה"לי צנחו חופשי. לאחר שחרורה מצה"ל עבדה נעמה במועדון הצניחה "פרדייב" במשך כמה שנים כמדריכת צניחה – וצנחה כ-150 צניחות חופשיות.

בפלוגה אהבתי לצנוח ורציתי מאד לצנוח עם נעמה בחוף הבונים אולם בגלל פציעתי איני יכול לצנוח צניחה רגילה, וצניחת "טנדם" כשאני אמור להיות מחובר למדריך הייתה בשבילי "בושה מקצועית". כתחליף באחד מימי ההולדת של אחד הבנים הם צנחו "טנדם" עם מדריך ונעמה צנחה צניחה חופשית והם התאחדו ב- T אחרי הנחיתה.

לסיום "קיטור" קטן: עבור הילדים שלי זה היה סיום החוויה, עבורנו בפלוגה זו הייתה רק תחילת ה"קריעה" וזה כבר סיפור אחר.

דרך אגב, כשהיינו ילדים אמרו שלבחורות לא כדאי לצנוח כי זה פוגע ביכולת ללדת ילדים, אז אמרו!

הזוית האישית

הסיפור לקוח מהספר ״על עכברים וצנחנים 2: התפוח לא נופל רחוק מהצנחן״ שערך צביקה ויסברוד ואייר אריה טופור, ומועלה למאגר המורשת בשיתוף עם תכנית הקשר הרב דורי.

ספי קרביץ תרם סיפור נוסף למאגר המורשת. לקריאתו לחצו כאן 

איור של אריה טופור