מאגר סיפורי מורשת

ציפורה יודלביץ, מבית משען בחולון, השתתפה השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם התלמידות: יובל כהן, שני מסטורוב, דניאל דלאל, ליאל שאולוב, שבאו לבקר אותה ולהקשיב לסיפוריה ולתעדם.

ציפורה ובעלה היו תושבי ליטא. בגן הם היו לומדים עברית. כשהיא הייתה בת שבע וחצי, הם עזבו את ליטא והגיעו לברלין, הם היו צריכים לעלות לאנייה, אבל הנאצים היו ברחובות והם לא נתנו ליהודים ללכת על המדרכות. ציפורה ובעלה הגיעו לנמל חיפה ושם פגשו  את אח שלה. כשהאנייה חזרה, היא עלתה על מוקש תת ימי וטבעה.

ציפורה התגיירה ברמת גן כשהיא התחתנה בגיל 18. היא עברה לגור בקיבוץ גינוסר שליד הכרת. היא הלכה להכשרה (תנועת נוער) בגינוסר. כשסיימו את ההכשרה בקיבוץ, הם התגייסו לפלמ"ח. אחרי שנה כשהיה לה ילד פרצה מלחמת השחרור והיא הייתה גרה ברחוב התבור בתל אביב ליד נחלת בנימין.

הערבים מיפו ירו עליהם ואבא של בעלה אמר תקחי את הילד ותיסעי לרמת גן. ההורים של ציפורה גרו שם. היא לקחה את הילד והם נסעו לרמת גן, היא לא זוכרת איך הם הגיעו לרמת גן. הערבים ירו בתחנה המרכזית ואי אפשר היה להיכנס לתחנה המרכזית. בעלה חזר חזרה לאמא שלו, כי אימו  הייתה לבד בבית ואבא שלו הלך לשמירה בעמדות.

היו להם שכנים מהאצ"ל. בעלה ואבא שלו הלכו לשמוע הודעה מההגנה כדי שהשכנים מהאצ"ל לא ישמעו ואז השכנים הלשינו עליהם שיש להם נשק ובאו האנגלים לחפש. אבא של בעלה לקח את השק עם הרימונים וזרק לשכן לחצר ואז באו האנגליים וחיפשו במרתף וגם במיטה של הילד בשביל לחפש נשק. כשציפורה חזרה  באוטובוס מרמת גן, היא באה הבייתה לקחת בגדים לתינוק, היא ראתה שכל השכונה עומדת ליד הבית שלה. אבא של בעלה ובעלה נפגשו במסדרון והם שמעו קול נפץ, כל הדירה שלהם התפוצצה. לא היה להם היכן לגור ולכן גרו עם ההורים והיו להם שני חדרים.

כשהתחילה מלחמת השחרור, גייסו את בעלה, וכשהוא סיים שנה בצבא, הם קנו את הבית בחולון. הילד שלהם היה בן שנתיים והוא גדל בחולון.

ציפורה גדלה במדינת ישראל כשהיו כאן האנגליים, והם מאוד סבלו. אחר כך כשפרצה המלחמה, האנגליים עשו להם עוצר ואסרו עליהם לצאת מהבתים  במשך חמישה ימים, כי המחתרת הרגה שני אנגלים, לכן הטילו עוצר על כולם.

ציפורה מספרת: "היו לנו מצבים מאוד קשים. כל פעם היה עוצר ולא היה להם מספיק אוכל אז נתנו לנו תלושים בשביל לקנות אוכל. היו נותנים לנו רבע קילו בשר ושתי ביצים לשבוע". הקשיים השפיעו על כל חייהם, כשהיא ובעלה הלכו להצגה פתאום, היא שמעה יריות ואלו שישבו ליד הדלת נשכבו על הריצפה. כך חיו בימים ההם.

היה ערבי אחד שהייתה לו נגריה ובית חרושת ביפו. הוא היה מביא להם אוכל כי הוא הכיר את  אבא של בעלה. כשגירשו את הערבים מיפו, הערבי התחנן שאבא של בעלי ייקח את הנגרייה עד שהוא יחזור חזרה ליפו ואבא של בעלה לא הסכים.

הזוית האישית

סיפורם האישי של  ציפורה יודלביץ, דיירית דיור המוגן "משען" – מתועד על ידי תלמידי כיתות ט'5 ו-ט'6 , מבית הספר התיכון "קציר" בחולון, במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי". את התכנית מובילים המורים: אילנה יוחנן וניר מלכה.