מאגר סיפורי מורשת

אתי מלכא נולדה בעיר קזבלנקה שבמרוקו. היא דיברה בשפה הצרפתית. קראו לה אתי על שם אסתר המלכה. שמות הוריה הם תמר ויוסף. אחיה אליהו נפטר, זכרונו לברכה, והיא מעדיפה לא לספר עליו.

זיכרונות ילדות

במהלכה של עליית המשפחה לישראל, אתי הייתה בת שלוש אז, הם שהו במחנות עולים במרסיי. בדרך למחנה עולים במרסי, שם נשארו שם שנה, אתי ואמה היו הולכות לטייל ביערות מרסיי. פעם אחת במהלך טיול כזה, הייתה רוח חזקה מאוד, אתי הייתה ילדה קטנה ורזה – והרוח העיפה אותה בחוזקה למעלה באוויר והיא עפה גבוה. היא ניצלה על ידי כך שהיא נאחזה בעץ בגובה.

אביה היה קצין במשטרה ואמה הייתה עקרת בית. אתי מספרת שאימא שלה הייתה מאוד יפה ואביה היה גבוה ובריא, ובגלל שהיה בצבא היה קשוח. הם גרו בשכונה יהודית, הם היו נפגשים בבתי כנסת ואמה מספרת שהיו יושבים בימי שישי ושבת בסביבת המגורים. הם ערכו קניות בשווקים המקומיים.

בישראל אתי למדה בבית ספר ממלכתי דתי (היא אינה זוכרת את שמו). לא היו לה קשיים להשתלב, היא הגיעה בגיל מוקדם מספיק והשתלבה מצוין בחברה הישראלית. אתי לא הייתה בכיתה ד' מכיוון שהיא קפצה כיתה – מכיתה ג' לכיתה ה'. כשהייתה בבית הספר קיבלה מילגה.

אתי מציינת מנהג משפחתי, על פיו אמא שלה הייתה מכינה הרבה דברים מתוקים במימונה והם במשפחה היו "פותחים שולחן" וכל מי שבא – פתחו לו דלת והזמינו אותו גם.

אתי התגייסה לצבא, למדה באוניברסיטה. קיבלה דרגת חמ"ל והייתה אחראית שמירה. זכור לה גם שהיא קיבלה לעשות תורנות שמירה בלילות,  נרדמה וקיבלה ריתוק.

בתחום המקצועי אתי גרה בחיפה ועבדה שם במשרד עורכי דין. היא הייתה מזכירה ראשית, אחראית על כל הפיקוד, ומשם התגייסה. לאחר מכן עבדה בבית החולים הפסיכיאטרי במשך 32 שנה ליד מגרש טוברוק בתור מזכירה בכירה. לאחר מכן למדה פסיכולוגיה והייתה יועצת המבקרים.

אתי כיום

כיום אתי קמה בבוקר, מתארגנת, שותה קפה, מנקה את הבית והולכת לקניות. היא אוהבת לבשל ולסרוג עם מנקת הבניין. מאז הקורונה היא סורגת הרבה. היא אוהבת לסרוג ולכתוב. בתיכון היא למדה עיצוב אופנה ותפירה מכיוון שאהבה לתפור בילדותה עם אמה ועד היום היא מקפידה להמשיך לכתוב ולסרוג.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר אורט גוטמן בנתניה, התשפ"ב 2022.