מאגר סיפורי מורשת

 

 

עד היום אני מבין את מהות הסיפור הזה, שהמשפחה מספרת.ימים ספורים לאחר העלייה, כך סיפר לי אבי, הוא התבשר שמחר הוא יתחיל לעבוד. הוא הגיע לבוש במיטב בגדיו, וענוב בעניבה, בדיוק כמו שהיה רגיל בעיראק. כשהטנדר שהוביל את העובדים לפרדס, הוא קיבל טוריה, וקלשון. האיכר ביקש ממנו לחפור בור עמוק, לסילוק אשפה. למחרת אבי הבין את המנטליות בארץ, והגיע לבוש בהתאם.

 

כשהגענו לארץ, גרנו באוהל במקום שקוראים לו: מחנה עלייה. לאחר זמן עברנו למעברה ליד שיכון "קפלן" בכפר סבא. בלילה אחד של קולות מלחמה ופיצוצים שנגרמו בפעולת תגמול בקלקיליה, המשפחה עברה לכפר גבירול. שם גרנו בצריף ללא חשמל, וללא מים זורמים במקלחת. היו שירותים בחוץ, התרחצנו באמצעות דלי ומצקת.

 

אני זוכר את התקופה הזאת כתקופה נהדרת, למרות הקשיים הפיזיים. באחד הימים, הפתילייה ששימשה לבישול נפלה והצריף התחיל לבעור. סבא חיים, כיבה את השרפה באמצעות צינור השקיה. אני זוכר, את המשפחה בורחת מהצריף, ואת סבא יוצא מהצריף העשן עם הצינור ביד.

 

אבא שלי, עבד תחילה כמדריך חקלאי בכפר "עגור". הכפר היה מאוד מרוחק, באזור ללא תחבורה כמעט, והיה מגיע הביתה בסופי שבוע. הייתה תקופה של צנע. לא היה מזון בשפע. וניתן היה לרכוש מזון מוגבל רק באמצעות תלושים. על מנת שנקבל תזונה מתאימה, אבי שתל גינת ירק בחצר הצריף. היו שם מלפפונים, עגבניות, חצילים, תות שדה, חסה ועוד ירקות. בנוסף, היה לנו לול עם תרנגולות. כל בוקר אמא שלי הייתה אוספת את הביצים בחצר. אנחנו הילדים היינו עוזרים לחפש את הביצים והיינו ממש מרוצים כשמצאנו ביצה. לעיתים אמא שלי הייתה הולכת למושב הסמוך וקונה שם חלב.

 

מאחר ולא היה חשמל, למאור היו פתיליות שמופעלות באמצעות נפט. זה מן מיכל זכוכית שממולא בנפט. פתילה הייתה טבולה בתוכו ומעליהם הונח מעין צינור זכוכית שאפשר יציאה של אויר. כמובן שהאור היה הרבה יותר חלש ממנורות החשמל שיש לנו היום. אני זוכר, את כתמי האור והצל שהיו משתקפים על קירות הצריף, ועל פניהם של בני הבית. בחורף, היינו יושבים מסביב לתנור נפט, ומתחממים לצדו. התנור נראה לי אז ענקי, אבל כנראה שלא היה כל כך גדול.

 

התקופה הזאת הסתיימה כשעברנו לביתנו ברחובות. שם גרה אמי עד היום. מתוך המצב שתיארתי התפתחה משפחה רחבה ומלוכדת, אמי ואבי (ז"ל) גידלו משפחה לתפארת .אחיי ואני כבר בעליי משפחות.

 

אני מנהל בפקולטה למתמטיקה ומדעי מחשב במכון וייצמן, אחי הגדול מפתח אמצעים לראיית לילה בהיי טק, אחי הקטן מנהל בנק ואחותי הקטנה עובדת ומתנדבת.לאמי יש 10 נכדים מקסימים ו-14 נינים וכיום היא בת 90 עצמאית ודעתנית. תמיד מייעצת לכולם ותמיד דואגת לכל אחד ואחד מבני המשפחה. 

 

תשע"ה