מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא חיים דניאל. השם חיים הוא על שם של סבא של אבא שלי ודניאל בגלל שאימא שלי אהבה את השם הזה. את שם המשפחה 'יסוד' קיבלנו לפני 150 שנה בערך, בגלל סבא של אבא שלי. הדעות על מדוע קיבלנו את שם המשפחה חלוקות. או שסבא רבא שלי היה עשיר שעסק בסחר בעצים ותרם לבית הכנסת את העצים לבנייתו ולכן נקרא יסוד, או בגלל שהוא היה דתי אדוק, והוא קיבל את שמו מבית הכנסת. שם המשפחה הקודם היה זק. נולדתי בעיר בואנוס איירס, עיר הבירה של ארגנטינה.

אבי, סימון יסוד, נולד בעיר רובנו  שנמצאת היום באוקראינה. אימא שלי, וליה שכטר, נולדה בבואנוס איירס בארגנטינה והיחידה מהמשפחה שלה שבאו מבסרוויה, שהיום נקראת טרנסילבניה. תאריך הלידה שלי הוא 11.1.1943. אני הצעיר בין שני ילדים: אני ואחותי סוסנה, שגרה כיום בספרד (מדריד). אני הרגשתי תמיד שמפנקים אותי אבל הקפידו על אותו יחס בין שנינו.

אני גדלתי בבואנוס איירס וגרתי בשכונה מעורבת של כל הדתות, אבל היהודים השפיעו על אופי השכונה. עד גיל 13 גרתי מאחורי חנות של רהיטים ומפעל של מזרונים, של אבא שלי. הייתי מאוד קרוב למגרש כדורגל 'אטלנטה' שעד היום רוב האוהדים שם הם יהודים.. אהבתי לצפות שם במשחקי כדורגל וגם מאוד אהבתי לשחק בשכונה כדורגל. אטלנטה, עד היום, נחשבת הקבוצה של היהודים, בגלל השכונה.

בגיל 10 קיבלתי חליל מדודה שלי בישראל, עד היום הוא אצלי בבית ביחד עם מחזיק מפתחות שקיבלתי. באותה שנה חשבו שמצאו בארץ נפט ואחד מהדברים שעשו עם הנפט זה מחזיקי מפתחות עם טיפה נפט ואני עדיין שומר אותו אצלי בבית. הדודה שלי שחיה בארץ ישראל, שלחה לי את החבילה בשנת 1953, היא הכילה את מחזיק המפתחות והחליל כסמל לארץ ישראל. חפצים אלו היו משמעותיים ביותר בשבילי ושמרתי אותם עד היום.

בילדותי נהגנו לשחק בג'ולות, קלפים ,לאסוף בולים (עד היום הזה) ולעשות תחרויות עם מכוניות צעצוע בכביש שבשכונה. אספתי בולים לבד או עם אבא שלי כי הוא מכר בילדותו אלבומי בולים ובזכות זה הרוויח כסף כדי לקנות כרטיס כדי לברוח מאירופה לארגנטינה בשנת 1930.

הייתי בגן שהיה בתוך בית ספר "שלום עליכם" ואחד מהדברים שהיו בגן זה בית בובות ענק שהינו יכולים להיכנס אליו. למדתי בבית ספר ממשלתי חצי יום וחצי יום בבית ספר של "שלום עליכם" שהוא בית ספר יהודי. בבית ספר הזה למדו גם הילדים שלי. עם הזמן אני התנדבתי להיות עסקן בבית הספר ועסקתי בכך במשך 13 שנה. בבית ספר זה למדו בו מהגן ועד התיכון. למדו בו יותר מ 2000  ילדים בכל שנה. בית הספר קיים עד היום. התיכון שלמדתי בו היה תיכון מקצועי של הנהלת חשבונות והיה בו דבר די חדש – היתה לו בריכה שחייה.

בגיל מאוד צעיר, 14, התחלתי לעבוד במפעל לייצור שמן במשרדים. אחרי התיכון למדתי שלוש שנים עיצוב פנים בארגנטינה. זה המקצוע שאני הכי אוהב. אחר כך, כאשר עליתי לארץ בגיל 42, עבדתי עד הפנסיה בתעשיה האווירית בחשבונאות. הייתי מנהל חשבונות במחלקת משכורות.

כשאשתי ביאטריס ז"ל היתה בת 15 או 16, הכרנו במועדון יהודי hebraica (מועדון ספורט ותרבות). היינו בתוך קבוצה של נערים. היינו חברים עד שהתחתנו בשנת 1965. בשנת 1967 נולד הילד הראשון ובשנת 1971 נולדה הבת השניה שלי. אחר כך בשנת 1984 עלינו לארץ עם כל המשפחה. הילדים שלי הלכו גם הם למועדון של בית הספר, שם הם למדו ועסקו בציונות ולכן והחלטנו כולנו לעלות לארץ ישראל. דבר שלא עשינו קודם בגלל המחשבות על ההורים שלנו, שגם עלו לארץ, כמה שנים אחרינו. כאשר עליתי לארץ ישראל בתאריך 28.2.1984 ביחד עם אשתי ביאטריס ושני ילדי, פבי ודבי, הרגשתי לידה מחדש.

אשתי, ז"ל, ביאטריס, אני וילדי החיילים

בספטמבר 1980 יצחק רבין בא לבקר את בית הספר "שלום עליכם" בארגנטינה. לפני שהוא נפגש עם הילדים, אני והחברים של הנהלת בית הספר (העסקנים) פגשנו אותו בישיבה מאוד מרתקת ומיוחדת במינה. אנחנו סיפרנו לו על כל הפרטים של בית הספר ואחר כך הסתובבנו, חלק מצומצם מהעסקנים, ביחד איתו  בכיתות. רבין שוחח עם התלמידים וההרגשה של התלמידים הייתה בשמיים – ששר ישראלי בממשלה בא לבקר אותם ולדבר איתם.

רבין בסיור בביה"ס "שלום עליכם"

רבין בביקור בביה"ס "שלום עליכם"

כמה שנים לפני כן, הגיע השר יגאל אלון לביקור בבית הספר. אני קיבלתי אותו וליוויתי אותו לתוך אולם התיאטרון שהיה בתוך בית ספר. יגאל אלון מאוד התרגש מכל הילדים שהיו (500-600 ילדים, כולם היו לבושים בחלוקים לבנים, זאת היתה התלבושת האחידה בבית הספר) – הוא היה אדום על סף דמעות מרוב התרגשות.

כיום, אני כבר סבא: לבן שלי נולדו שלוש בנות ולבת שלי נולדו שלושה בנים ובת, מתוכם שני ילדים בצבא היום.

הזוית האישית

דניאל: חיבור הדורות הוא חשוב מאוד כדי שהדור הצעיר ידע את ההיסטוריה של המשפחה.

תמר: בזמן המפגשים עם סבא בתכנית, למדתי המון על המשפחה שלי ועל שם המשפחה שלנו ובייחוד על סבא שלי. נהניתי מאוד להיות עם סבא ולשמוע את סיפור חייו.