צבי ספיר, "מונדז'ו"
1936 כשאבא חרש בטרקטור, בישרו לו על הולדתי והוא החליט לקרוא לי תלמה, מהמילה תלם
החלטתי לספר על המשפחה , במיוחד על אבא שלי צבי ספיר, או כפי שקראו לו מונדז'ו.
אבא נפטר לפתע, בגיל 41, ב- 22.8.1951, כאשר הייתי בת 15, נחשון אחי היה בן 4, אמא הייתה בת 43.
אמא נשארה לבד, חייתה בקיבוץ עין המפרץ ונפטרה ב- 18.12.79, בגיל 71.
אבא, קארול, בן רחל ומאכס-מרדכי ספיר,נולד בפולין, בלבוב ב-15.6.1910. עלה לארץ ב-1.5.1930. נפטר
לאחר שקיבל ויזה, לבקר את אמו בארה"ב. אבי לא סיפר לי על משפחתו ועל ילדותו. ואני בתור ילדה שגדלה
בחינוך המשותף בקיבוץ, לא שאלתי שאלות.
היום כשאני מתקרבת לגיל 70, חשוב לי לחזור וללמוד, להעביר לבני, נכדי ובני משפחתי ומשפחתו של אחי נחשון,
את סיפור המשפחה. פתחתי חוברת זיכרון שהוציאו בקיבוץ שנה לאחר פטירתו של אבא, בה אני קוראת על אבא והמקום בו נולד, על המשפחה שלו, פרטים שאבא לא סיפר לי. אני קוראת גם על עיסוקיו הרבים.
מיינתי חומר רב של מסמכים, מכתבים ויומנים. בחוברת זו מובאים רק חלק מהם וקטעים מחוברת הזיכרון לאבא, בתחומי התעסקותו הרבים והמגוונים. מתוך כל אלה אני לומדת להכיר עוד את אבי ולהעביר זאת אל המשפחה
ולמי שאהבוהו ולכל מי שמתעניין באותה תקופה.
לאבא קראו צבי, שמו מהבית מונדז'ו וכך קראו לו רבים וגם אני, בתו. על משפחתו ידוע לי מעט. אבא נולד בעיר
לבוב בפולין.
לבוב הייתה מרכז יהודי גדול, השלישי בגודלו בפולין, לפחות 110 אלף יהודים חיו בה לפני מלחמת העולם
השנייה, כשליש מתושבי העיר. בראשית שנות העשרים, עם גלי ההגירה לאמריקה, יצא לשם סבי כדי לפלס
את הדרך למשפחה. אבי היה בן 19 סמוך לעלייתו ארצה, התלבט בין הצעת הוריו להצטרף אליהם לארה"ב,
לבין בחירתו כציוני וחלוץ לעלות לארץ. אחותו, נושקה, נישאה בלבוב, בפולין ונסעה עם בעלה לירח דבש
למקסיקו ונשארה שם. נולדה להם בת אחת ליליאן, בת דודתי. אמה, אחותו של אבא נפטרה בגיל צעיר.
ליליאן לא גדלה כיהודייה, היא התחנכה בפנימייה פרטית. אביה סיפר לה שמוצאה יהודי רק זמן קצר לפני
שנפטר, כאשר הייתה לה משפחה ענפה. לליליאן רובין מרטינז, 8 ילדים, נכדים רבים ונינים. אחרי מותו של אבי,
לאמי היה קשר מכתבים עם אחות אבי, נושקה, לאחר שנפטרה, נותק הקשר.
במשך שנים רבות, נשארו בידי צילומים של בת דודתי וילדיה ובדרך מפותלת בעזרת הקהילה היהודית במקסיקו
סיטי, הצלחתי לחדש את הקשר. בשנת 1996 הכרתי את ליליאן בת דודתי ואת המשפחה כאשר בקרתי
במקסיקו עם בני אבנר. מאז אני בקשר עם בת דודתי שמבוגרת ממני ב-5 שנים. בישראל לא היו לאבי
קרובי משפחה.
אבי שהיה חבר ה"שומר הצעיר" בפולין, עלה לארץ ב 1930, למרות הפצרות משפחתו שיסע אתם
לארה"ב, והצטרף לקיבוץ עין המפרץ, ששכן בבת-גלים, ליד הים בחיפה. הוא עבד בסלילת כביש עכו-חיפה,
בסבלות בנמל ובבית חרושת "מוזאיקה", שם נפגש לראשונה עם פועלים ערבים והחליט ללמוד ערבית ולהכיר
את השכנים הערבים. עובדה זו, התוותה את חייו.ב- 1936 אבא עבד בפלחה, חרש בטרקטור. בישרו לו על הולדתי והוא החליט לקרוא לי תלמה, מהמילה תלם. קשה לי להיזכר בילדותי המוקדמת, אך אני רואה תמונות שונות מזמן זה. כולן קשורות לאבא שלי שכל כך
אהבתי והערצתי. תמיד היה עסוק, גם כשהיה איתי. היו באים אליו הרבה אנשים, שומרי שדות על סוסים,
כמו למשל יהודה שזכור לי, ערבים, או ארכיאולוגים שחקרו תלים בסביבה, בראשם רות עמירן שהיה לה
ולאנשיה קשר מיוחד עם אבא. גם זכורים לי קצינים בריטיים עם מכנסיים קצרים וגרביים עד הברכיים, שהיו
באים לחפש נשק ותמיד הגיעו לאבא שדיבר אנגלית. אבא היה מ ו כ ת א ר, איש הקשר בין הערבים ובין
היהודים בגליל המערבי, החל משנת 1938, עליית הקבוץ על הקרקע, ועד יום מותו.
לפני מלחמת העצמאות, אבא היה איש הש"י שרות ידיעות. אני זוכרת כשהתקיפו את עכו, אבא הלך עם
החיילים והראה להם את הדרך, כך שלא יפגעו הערבים במשק הפרסי, (הבהאים), ואחרים, שהיו ידידים טובים
שלנו. ידידו עפו-שוקיירי שהיה לו בית מפואר מול ימה של עכו, ברח ללבנון והשאיר אצל אבא במשמרת
כלי כסף. כשחזר, לקח הכל בחזרה.
בתקופת ילדותי, כמעט כל שבת היינו מתארחים אצל הידידים הערבים בעכו, מאכר, אבו-סנאן ועוד, וגם הם
הרבו לבקר אצלנו. הייתי מאד קשורה לאבא, אהבתי והערצתי אותו. אבא היה ארכיאולוג חובב. היינו מטיילים
לחפש עתיקות, בעיקר בגבעת נפולאון, ליד עכו.
עמוס, בן דודי, (בן אחות של אמא), מת"א, עבר לחיות בקבוץ כשאמו חלתה, לפני פטירתה. אבא שלי מאד
טיפח אותו. הוא היה מבוגר ממני בשנה והשתייך לקבוצת שקד, שעברה ללמוד בקבוץ מרחביה, בביה"ס התיכון.
עד שנפתח המוסד החינוכי "נעמן".אבא למד הוראה בסמינר הקיבוצים בת"א אני זוכרת שאמא ואני נסענו לבקר אצלו.
(אז נסיעות לא היו דבר שביום-יום), זו הייתה חוויה מיוחדת בשבילי להיות עם הורי ביחד. הוא לקח אותנו
לשיט על הירקון, למקום שנקרא שבע טחנות.אבא היה המורה הראשון בקיבוץ. עם הילדים הרבה לטייל ולתור בסביבות הקיבוץ ובמקורות נחל הנעמן.
היינו מבקרים הרבה בגן הפרסי, ליד גבעת נפוליון.
אבא היה מודד את כמויות הגשם שירדו. אני זוכרת, היינו יוצאים מתחום הקבוץ, על עמוד הייתה מעין קופסה
ובה מבחנה עם שנתות. כל פעם שירד גשם, אבא היה הולך ומודד את הכמות. פעמים רבות לקח אותי.אבא היה מאד עסוק, תמיד עם אנשים, או קורא ולומד. כשהגיעו ילדי טהרן לקבוץ, אבא לקח את צעיר הילדים,
משה, הוא היה אתנו, כאח, עד שבאו אחיותיו ולקחו אותו.
אבא טיפח את "משק הילדים", שם גידלו בעלי חיים בהם טיפלו הילדים. היה שם אווז, שקראו לו "מרטין",
אשר הלך אחרי אבא לכל מקום, כמו כלבלב.
בט"ו בשבט 2006 יצאתי לנטוע עצי זית במקום העצים שעקרו המתנחלים, בכפר סאלם, ליד שכם. זה היה
אירוע מיוחד עבורי, כל השנים לא לקחתי חלק בפעילות כזו. ישבתי על מורדות גבעה, מול הנוף המרהיב
וחזרתי בזיכרוני אל תמונות מהילדות שלי, עם אבא. הביקורים הרבים אצל ידידיו הערבים ואל כל מה
שהחדיר לתודעתי אודות אחוות עמים.
בנטיעות השתתפו כמה מאות יהודים חילונים ודתיים וערבים. כשחזרתי הביתה, המשכתי לקרוא מה אבא
כתב לפני 55 שנים והנה זה מתאים להיום.
עברו שנים עד שהתפניתי לעסוק בכל החומר הזה, ולעשות מסע אל הזיכרונות. אני מרגישה שכל אלו חשובים
לא רק בקנה מידה משפחתי, אלא מעבר לזה. כל העיסוק גורם לי שמחה רבה.
מילון
פַלְחָהחקלאות בעל נרחבת של גידולי שדה, בעיקר לגרעינים
ש"י (שירות ידיעות)
שירות המודיעין של ארגון "ההגנה" שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל. על אף ששורשיו של הש"י בתקופה מוקדמת יותר, נוסד הארגון בשנת 1940. בשנת 1942 הוא אוחד עם ה"ר"ן" (ריגול נגדי). הארגון פעל בשלושה מישורים של איסוף מודיעין - המישור הבריטי, המישור הערבי, והמישור הפנים-יהודי, כנגד גורמי פנים שלא קיבלו את מרות הנהגת היישוב המאורגנת, כקומוניסטים או אנשי אצ"ל ולח"י. לאחר קום המדינה שימש הש"י כבסיס להקמת ארגוני המודיעין של מדינת ישראל.
ציטוטים
”זכורים לי קצינים בריטיים, שהיו באים לחפש נשק ותמיד הגיעו לאבא שדיבר אנגלית“”אבא היה מוכתאר, איש הקשר בין הערבים ובין היהודים בגליל המערבי“
”אבא הלך עם החיילים והראה להם את הדרך, כך שלא יפגעו הערבים במשק הפרסי ואחרים“
”ישבתי על מורדות גבעה, מול הנוף המרהיב וחזרתי בזיכרוני אל תמונות מילדותי, עם אבא“
