מאגר סיפורי מורשת

פרפר מאבן

"האומנות עבורי הינה אוויר לנשימה, כל אבן שאני חושפת גורמת להתרגש מחדש"

שמי מלכה גולדמן, נולדתי בשנת 1945 בעיר תל אביב, למדתי בבית הספר הר-נבו  ובתיכון בסמינר לוינסקי שהיה קרוב לביתי.

את שנות ילדותי בילתי בתנועת הנוער "מחנות העולים" שהיתה חלק נכבד מחיי, יחד עם חבריי מהכיתה.

יחד עם זאת אהבתי מאוד ספורט והתאמנתי באוסישקין ליד הירקון. ושם פגשתי את המתאמנים בכדורסל מהפועל תל-אביב וגם אריק אינשטיין היה ביניהם. לא רחוק ממה שהיום נמל תל-אביב היה איצדטיון המכביה לכדורגל, גם שם הייתי מבלה את רוב השבתות וכמובן שטנו בירקון בסירות חתירה.

לצבא התגייסתי לנח"ל (נוער חלוצי לוחם) עם חברי מתנועת הנוער, לקיבוץ רעים. בחלק מהתקופה הייתי בהיאחזות בארותיים ליד קציעות ושם פגשתי את אילן בעלי לעתיד. עם נישואינו עברתי לגור במושב באר טוביה עד היום. יש לנו משק חקלאי, רפת, פקעות ליצוא ומטעים.

אנחנו הורים ל 4 ילדים- מור, הילה, גונן ויערה. וכן סבים ל-10 נכדים.

במשך השנים עבדתי במושב בניהול לולים והנהלת חשבונות. כ-10 שנים לפני פרישתי, התחלתי לעבוד בירושלים בתחום של קידום אתרי אינטרנט, נושא שהיה חדש לי ומאד נהניתי.

כל השנים אהבתי לעסוק בתחומי אומנות שונים, ולמדתי בהרבה קורסים בלימודים בלתי פורמליים בתחום העיצוב, אריגה, קרמיקה, פיסול בעיסת נייר, וכל זה נתן לי רקע לפיסול באבן, בו אני עוסקת כ-15 שנים. זו הייתה משאת נפשי מילדות. כל פעם שהייתי עוברת ליד פסלים מאבן הם כל כך הרשימו אותי בעוצמתם וסיקרנו אותי –  איך אפשר לעשות את זה ?

לשמחתי, למדתי אצל המורה טומס דיטרוי ז"ל, שתרם לי רבות, ועד היום כשאני מפסלת אני מרגישה תמיד את עינו מעליי. הוא היה מקור השראה חשוב בחיי.

אני מפסלת בסטודיו שבביתי, וכן בקיבוץ חולדה, שם יש סדנת פסלים בהנהלת הפסל רובי שרף. אנו נפגשים שם  כ- 30 פסלים, כל אחד ביום המתאים לו. האווירה במקום מאוד מפרה. במקום יש מצבורי אבנים מהארץ ומהעולם וכל אחד בוחר ורוכש את מה שמתאים לו.

אני באופן אישי לפעמים מתחברת לאבן וזורמת איתה ולפעמים אני מכינה דגם ומחפשת אבן שתתאים. בתחילת עבודתי בפיסול השתמשתי בציוד ידני. היום את רב העבודה אני עושה בעזרת ציוד חשמלי- משחזות למיניהן, וכן ציוד פנאומטי.

במשך השנים השתתפתי בהרבה תערוכות קבוצתיות – בגלריות שונות כמו מוזיאון יפו לעתיקות, מוזיאון מגידו, גלריית ה"אגם" ברעננה, בית גבריאל, ועוד. וכן הצגתי בחוצות ממילא בירושלים, בגן העיר בתל-אביב. בנוסף לקחתי חלק גם בתערוכות בחו"ל – בניו יורק, במיאמי וגם בגלריה בניו ג'רסי.

יש לי פסלים סביבתיים בקריית גת, במעלה אדומים, בבית ספר בכפר סבא, במצפה נמרוד בראש פינה, וכמובן במושב באר טוביה.

מצפה נמרוד שהוא אתר זיכרון לזכר נמרוד שגב, בן ראש פינה, שנהרג במלחמת לבנון השנייה בטנק עם עוד 3 לוחמים. ביניהם היה נועם גולדמן, האחיין שלי.

לבקשת אביו צביקה הכנתי פסל – פרפר שהוצב במצפה נמרוד.

הפרפר הוא ללא גוף – רק כנפיים, הוא מסמל בעיניי את הנשמה המרחפת של החללים והאנשים שיושבים במרכזו הם בעצם הגוף. מה שנותן לפרפר חיים.

פסל פארק הילד, הוא הפסל הראשון הסביבתי שעשיתי כתרומה לפארק הילד בקרית-גת. הפארק נמצא בכניסה הדרומית, במרחק של כ-500 מטר. הפארק הוקם על ידי חברי משה ברגד, שביוזמתו הקים את הפארק על מקום שהיה מוזנח ועזוב,  ולפי בקשתו פיסלתי את הפסל הזה. הפסל עשוי מאבן שהובאה מהגליל.

אני מאד אוהבת לפסל ציפורים, הן לא מופשטות ולא שגרתיות, כל אחת שונה מרעותה למרות שרואים בהן את הסגנון המיוחד שלי.

כמו כן אני מפסלת אנשים – לפעמים בזוגות. נשים- שנראה לי תמיד מעניין.

זוית האישית

ליבי מסכמת את החוויה: מלכה יקרה, אני חושבת שאת מאוד מתחברת לאומנות והדברים שאת מכינה יצירתיים ויפים יש לך סיפור מעניין ומאוד התרגשתי כשסיפרת לי איך התחלת לאהוב אומנות .תודה לך ,היה לי כיף.

מלכה: נהניתי מהמפגש עם הילדים המקסימים, היה מרתק לראות ולהקשיב להתרשמות שלהם וכן למה שהם עושים. הפרויקט של שילוב אומנים עם הילדים הוא מיוחד לשני הצדדים, מה עוד שהיה מאורגן להפליא, האווירה הייתה נהדרת, כל הכבוד לכרמית על הכל, שמחה מאד שהשתתפתי.