מאגר סיפורי מורשת

סבא רפי נולד ב25.9.1947 בעיר חאלב שבסוריה.

בהיותו אזרח בסוריה, היה אזרח ללא שיוון זכויות, כיוון שליהודים לא היה מעמד השווה לאחרים, היהודים היו בעלי מעמד נחות מאוד, ללא זכויות בסיסיות.

בהיותו בן ארבע עשרה, ולאחר הרבה שנים של סבל אזרחי וחוסר שוויון, סוף כל סוף משפחתו קיבלה את האפשרות לצאת מסוריה. בדרכונים שלו ושל משפחתו נכתב: "יציאה ללא אפשרות חזרה לסוריה לתמיד".

סבא רפי עלה לארץ בסוף נובמבר 1964 יחד עם הוריו ותשעת אחיו. וכבר בפברואר 1965 סבא התגייס לצבא.

הוא משפחתו  יצאו מסוריה, לכיוון טורקיה, לעיר בשם איסקנדרון. שם קיבל אותם איש הסוכנות היהודית. עיר זו הייתה עיר סורית בתקופת העותומנים, אשר סיפחו אותה לטורקיה. הם נשארו כ חמישה ימים באיסקנדרון, שם פגשו משפחה יהודית, משפחת שמוש האצילה והנכבדה, שכל מטרתה,הייתה לסייע לגולים היהודים להגיע לישראל. כמובן שעוד הרבה משפחות יהודיות, שברחו באישון לילה לטורקיה, הגיעו לאותה המשפחה.

מאיסקנדרון הסיעו אותם באוטובוס ציבורי, לאיסטנבול, בליווי בן ממשפחת שמוש. ושיכנו אותם במלון שנשכר ע"י הסוכנות יהודית.

באותם הימים הייתה מלחמה בין קפריסין לטורקיה, ולא הייתה להם אפשרות לטוס לישראל בגלל המלחמה, לכן הם נשארו כשלושה שבועות בטורקיה.

במהלך שהותם בטורקיה, הם קיבלו אוכל כשר, וכן שתיה כשרה, ודמי כיס  יומיים משגרירות ישראל בטורקיה. כל תקופת שהותם בטורקיה, לוותה ע"י אותו נציג ממשפחת שמוש, שהיה בערך בגילו של סבא, שלא עזב אותם לרגע ודאג לכל מחסורם.

הם קיבלו ביקורים רבים מהקהילה היהודית, וכן משגריר ישראל בטורקיה, מספר פעמים. הוא התעניין בהם יותר מאשר ביתר יהודי סוריה שנשארו מאחור.

סוף כל סוף התאפשר להם לטוס לארץ, במטוס של חברת אל על. "המחזה היפה ביותר שראיתי בחיי" אמר סבא. קציני צבא ישראלים, דגל ישראל מונף בגאווה. "מראה שפותח את הלב ומרגש עד דמעות ממש".

לדעתו של סבא הם המשפחה האחרונה שיצאה מסוריה, באמצעות דרכונים. בינואר 1965 נתפס אלי כהן.

משדה התעופה, לקחו אותם לצריף קבלת עולים. למחרת הגיעו אנשי הסוכנות, יחד עם עוד הרבה אנשי צבא, לתחקר אותם, ולאסוף את הדרכונים הסורים שלהם, ונתנו להם תעודות עולה חדש.

מיום הגיעם לישראל ב: 23.11.1964 עבד סבא כדי לעזור בכלכלת משפחתו, עד ליום גיוסו לצה"ל ב: 15.02.1965.

השירות בצה"ל וקבלת פרס לביטחון ישראל בצבא

בשנות הששים ולאחר מלחמת ששת הימים, התארגנו כל מיני ארגונים פלסטינים עוינים נגד ישראל. ,כל מטרתם הייתה לגרום כמה שיותר נזק, והרג של ישראלים. צה"ל פעל בתחום הצבאי, לסיכול מזימות המחבלים, מסוריה וירדן במקביל, כדי למנוע את ההסתננויות הרבות לתחום ישראל, ולזרוע טרור והרג.

המשימה הוטלה על חיל ההנדסה , סבא היה סמל בחיל הנדסה קרבית. הוטל עליהם לבצר ע"י גדר תיל, את אורך גבולות ישראל עם סוריה וירדן. הם התחילו בצפון הגולן, ועד גבול הערבה מול ירדן. כל גדוד הנדסה קיבל גזרה, לביצור ומיקוש הגבול, הגדוד של סבא, היה בגזרה בצפון רמת הגולן ,עד קיבוץ מסדה בגבול ירדן. פעמים רבות הם הותקפו בכוח שריון ותותחנים, בזמן שביצעו חימוש מוקשים, שזה עתה טמנו בשדי המוקשים, ונפתחה עליהם אש תופת בזמן שעבדו על חימוש המוקשים, והפיכתם לשדה מוקשים חי, כך שהדורך על מוקש אחד ,היה פוגש את הבורא במהירות האור.

ברמת הגולן במסגרת דחופה מאוד, היה צורך למגן מוצב של צה"ל, כי לפני כן ,הסורים עלו על המוצב והרגו הרבה חיילים , ביניהם רופא וחובש המוצב.

במשימה זו יצא סבא משדה המוקשים, תחת אש חזקה של הסורים, על שדה המוקשים שהיו בו, תוך כדי שחימשו כמות גדולה של מוקשים, ונהפכו לשדה מוקשים חי. אז נפתחה אש תופת על הגדוד, מבלי שהייתה להם אפשרות, לסגת לאחור למקום בטוח. כל שנשאר להם , זה להתפלל  שפגז סורי לא יפגע במקום שהיו בו ללא כל הגנה.

גשם התחיל לרדת עליהם,  ולמרות הכל, אף חייל מתוך חמשת החיילים, שהיו בשדה לא זז מקומו.

בנוסף הם ביצעו הרבה מבצעים גם מעבר לגדר, בגבורה ללא כל חשש לחייהם. כי ידעו שהסיכון שהם לוקחים על עצמם, יציל הרבה אזרחים ישראלים, שחיים בסמוך לגבולות.

על כך הוחלט בוועדת פרס ביטחון ישראל, וע"י צה"ל ושר הביטחון אז משה דיין לתת לגדוד של סבא פרס לביטחון ישראל. סבא היה חיל לוחם שעזר רבות למדינה.

סבא בעת שירותו בהנדסה קרבית

מכתב המבשר על קבלת הפרס לביטחון ישראל, לחיל ההנדסה , בו שירת סבי.

הזווית האישית

נועה – אני גאה ושמחה לעלות את הסיפור של סבי. נכון שהוא מוכר לנו במשפחה, אבל אני שמחה להעלות אותו לרבים, ולתת לסבי את התחושה כי אני פה, כדי לשמוע על הגבורה שלו, זה האושר שלי וההרגשה הכי נעימה, להיות קרובה אליו.