מאגר סיפורי מורשת

אני אברהם יצחק ליבוביץ, נולדתי בברונקס שבניו יורק בתאריך 7.8.1931 שם המשפחה ליבוביץ שם נפוץ באונגוואר, משם באה משפחת אבי.  נקראתי על שם סבא רבא מצד אמי. חבריי קוראים לי אייב. אני הבכור מבין ארבעה ילדים,  2 אחים ואחות ושמחתי כשנולד לי אח. יש לי קשרים טובים עם אחיי. אני מדבר עם אחותי שגרה בירושלים כל יום,  ועם אחיי שאחד בארה"ב ואחד בארץ כמה פעמים בשבוע. אחי יעקב הוא פרופסור לפיזיקה ואחי אהרון פרופסור למתמטיקה ואחותי נשואה לרב שהיה מנהל ישיבה תיכונית בגן יבנה.

גדלתי בניו יורק עד כיתה ג' ואז עברנו לברוקלין ושם גרתי עם המשפחה עד 1952. בתקופה שגרתי בניו יורק גרנו על יד Central Park – סנטרל פארק. זאת הייתה תקופה המיתון הגדול והממשלה כדי למצוא עבודה עבור ליצנים מובטלים ארגנה קרקסים בגן, בשבת אחרי הצהרים היינו הולכים לגן וצופים בקרקס חינם. בשבתות אחרות היינו מבקרים במוזיאונים.

הבית שבו גדלתי משנת 1938-1952, היה בבניין תלת קומתי. הבית היה בקומה שניה ושלישית בבית היו שבעה חדרים. בקומה השנייה ארבעה חדרים ועוד שלושה חדרים בקומה השלישית. אחד החדרים שימש לסדנת נגרות של אבא שלי. הוא אהב לעשות בה הרבה דברים מעץ. אבא שלי היה מורה לכימיה בתיכון ואחראי בלימודי המדע באותו בית ספר. חדר נוסף בקומה שלישית היה החדר של המשרתת. רוב הבתים היו עשויים משלד של עץ, והיה חמים ונעים בקיץ. במרתף נהלנו יקב ויצרנו את כל היין שצרכנו. ביקב היו חביות, מכשיר לרסק את הענבים. לפני העונה היינו מדליקים נר מגופרית שיהרוג את כל החיידקים. גרנו בבית ההורים שלי עם ארבעה ילדים , והסבא שהתאלמן לפני שנולדתי.

בשנת 1960 עבדתי כאזרח ביחידת מחקר בחיל הים האמריקאי. ביחידה רכשו מוצר שקראו לו LGP-30 שאמור היה להיות מחשב, כאיש צוות השתתפתי בקורס להכרת המחשב והתאהבתי במכשיר הזה.

חדר המחשב שבו עבדתי בו לראשונה

אני כאיש מידענות התחלתי לחשוב איך יכולים לנצל את המכשיר הזה בתחום עבודתי. בשנת 1961 השתתפתי בכנס בתחום המידע וספרנות ושם פגשתי מנהל מחלקת המדעים בספרית הקונגרס ושמו John Sherrod והוא רצה להקים צוות שיחקור בעומק שימוש במחשב לצורכי הספרייה והזמין אותי  להצטרף והוא היה הבוס שלי, עד שעליתי ארצה בשנת 1970.

בשנת 1963 אני והבוס שלי עברנו לוועדה לאנרגיה אטומית ושם עסקתי בפיתוח מערכות מתוחשבות.  בשנת 1967 הוחלט להקים מערכת מידע עולמית בתחום מדעי הגרעין שבה תשתתף ארצות הברית, ברית המועצות ועוד מדינות שעוסקות במחקר בתחום הגרעין. זאת הייתה תקופת המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות והיה קשה מאוד למצוא תחומי שיתוף בין המדינות. זו הייתה תקופה מאוד מסוכנת בעולם ושמחנו למצוא קצת שיתוף פעולה עם ברית המועצות. בהתחלה התחלנו בהחלפת מסמכים סודיים בין ארה"ב לברית המועצות ואחרי כן הוחלט להקים מערכת מידע בתחום מדעי הגרעין בחסות האו"ם.

המערכת הזאת הצליחה ומשרד החקלאות האמריקאי רצה להקים מערכת מקבילה בתחום החקלאות. המשרד הציע לבוס שלי לעבור לספריה הלאומית לחקלאות כמנהל ולי לעבוד כסגן.  עברנו ומיד התחלנו לחשוב איך מקימים מערכת מידע בינלאומית בתחום החקלאות. היה ברור לנו שמקורות מידע והרגילי מדענים בתחום החקלאות לא דומים לאלה בתחום מדעי הגרעין. אני ייצגתי את ארה"ב בוועדה בינלאומית שתכננה את AGRIS, מערכת שאפשרה גישה לכל המאמרים החשובים בתחום המחקר החקלאי. היה מאד מרגש להיות פעיל ביצירת מערכת שהייתה אמורה להיות חלק מפתרון בעיות הרעב בעולם.

בשנת 1970 הטכניון הציע לי לעלות ארצה ולפתח מערכות ממוחשבות לספריה שלו. בחיפה השתלבתי בסביבה האקדמית כי גם בארצות הברית לימדתי באוניברסיטה בנוסף לעבודה הרגילה שלי. אחרי שנתיים הוקמה אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע הוזמנתי להקים שם ספריה לאוניברסיטה שתנצל את כל השיטות החדשות של מחשוב ספריה.

התחתנו לפני 65 שנים, אשתי האהובה, באה ממשפחה רבנים.

חמי ז"ל עלה ארצה הרבה שנים לפנינו והיה המזכיר הראשי של בית הדין הרבני בתל אביב. הגעתי לארץ עם שני ילדים, הבן הבכור למד בנתיב מאיר ולמד מדעי מחשב במכון לב. עבד במחשבים במשטרה ועכשיו רב פקד בפנסיה. הבת הגדולה אחות טיפול נמרץ בפגיה. בארץ נולדו לי עוד שלושה ילדים, הגדולה למדה פילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית. בן אחד למד בישיבת שעלבים  ואחרי כן למד יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. הוא עשה שליחויות בשגרירויות ברומא ובסינגפור.  שני הבנים הגדולים היו מט"קים ועשו שרות פעיל, אחד במלחמת יום הכיפורים והשני בלבנון. הבן השלישי למד פסיכולוגיה בבר אילן וכיום הוא פרופסור באוניברסיטת YALE בארה"ב. אני מאד גאה בילדי, אני סבא ל-22 נכדים וסבא רבא ל-30 נינים.

הזוית האישית

אברהם: אני שמחתי שנבחרתי להשתתף בתכנית הרב דורי.  כדייר בדיור מוגן, וכל השכנים קשישים או זקנים, הנטייה היא להזדקן יותר מדי מהר. לי יש המזל שיש לי מעל לחמישים נכדים ונינים, אבל רק מגדיל את התאבון להעביר עוד יותר זמן בחברת ילדים. לצערי, הניידות שלי מוגבלת ולכן האפשרות לפגוש עוד ילדים קרוב לבית נותן לתכנית יתרון גדול. לי גם היה מעניין לשמוע על הסבים והסבתאות האמיתיות של הילדים.

פגשתי ילדים מקסימים אבל רוב התקשורת היתה חד סטרי, ממני לילדים. אני יודע שזה היה באשמתי, כשאני מתחיל לדבר קשה לעצור אותי ובמשך שנותי צברתי הרבה יותר סיפורים מהילדים. אף על פי כן היה כדאי לחלק את הזמן ככה שהילדים, או לפחות הילדים שעבדתי איתם, היו צריכים להשתתף בצורה יותר פעילה. אני רוצה להודות לך, ולכל הצוות, על ההנאה שנתתם לי כמשתתף בתכנית כממלא מקום סבא.