מאגר סיפורי מורשת

סבתא שרה נולדה בשנת 1945 בבני- ברק למשפחת רוסין.

כשהייתה בת שנתיים היא התייתמה מאמה, נחמה. לסבתא אח ושתי אחיות גדולות ממנה, ואחות קטנה מנישואיו השניים של אביה יעקב. בגיל אחת עשרה, עברה לגור כילדת חוץ בקיבוץ טירת צבי, ולמדה בבית הספר בשדה אליהו. בתיכון המשיכה ללמוד בשדה אליהו, וסיימה בסמינר למורים בירושלים.

בשנת 1964 התגייסה לנח"ל לגרעין עלומים, שם הכירה את סבא שמחה שטרן, מקריית שמואל. לאחר תקופת הכשרה בקיבוץ סעד, הגרעין הקים את קיבוץ עלומים. סבא וסבתא היו הזוג הראשון שהתחתן בקיבוץ, זה היה בראש חודש אייר תשכ"ז, ערב מלחמת ששת הימים. בהמשך נולדו להם חמישה ילדים. סבתא גרה בקיבוץ עד היום. סבא שמחה נפטר לפני כשנה וחצי, ב- י"ט בשבט תש"פ. כיום יש לסבתא עשרים ושניים נכדים.

פסל בסלון עם דמותו של הרצל

סבתא מספרת שבתקופת הקמת המדינה, בכל סלון היה פסל עם דמותו של הרצל, חוזה המדינה. הפסלים היו עשויים מגבס, וצבועים בצבע שחור בגוון מתכתי, בגדלים שונים. סבתא זוכרת שהיה פסל כזה בבית הוריה, וגם בבית הוריו של סבא שמחה ז"ל. הפסל שנמצא היום בביתה של סבתא, הוא מהבית של סבא שמחה. לאחר שההורים שלו נפטרו הילדים חילקו ביניהם את המזכרות, והיא לקחה את הפסל לביתה בקיבוץ עלומים. הפסל הוא בן למעלה משבעים שנה, והוא מאוד חשוב לסבתא שרה, כי הוא מהבית של סבא שמחה, שנפטר לפני שנה וחצי וקשור לציונות ולהקמת המדינה.

פסלו של הרצל שנמצא היום בביתה של שרה

בשנת 2000 , סבתא וסבא טסו לטיול שורשים לפולין, יחד עם אחותה מרים ובעלה אליעזר. בתמונה רואים אותם עומדים ליד אנדרטה לזכר בית הכנסת בביאליסטוק ולזכר כל יהודי העיר שנרצחו בשואה, הי"ד.

ביוני 1941 הגרמנים  כבשו את העיר, הכניסו לבית הכנסת יותר מ- 2,000 יהודים והעלו באש את בית הכנסת על יושביו. בין הנרצחים בבית הכנסת, היה גם סבא של סבתא שרה. בהמשך המלחמה נספתה כל שאר משפחתו שנשארה בפולין.

כיפת בית הכנסת הייתה עשויה מברזל, ושרדה את השריפה. שאר בית הכנסת היה עשוי מעץ ונשרף עד כלות. כיפת הברזל משולבת באנדרטה לזכר קהילת יהודי ביאליסטוק וקיימת עד היום.

משמאל לימין: סבתא שרה, אחותה מרים ואליעזר בעלה, בתוך כיפת בית הכנסת ששרדה משרפתו.

אבא של סבתא שרה, יעקב, עלה לארץ בשנת 1925, ולאחר מכן עלתה גם אחותו אסתר, והם היחידים מכל המשפחה שלא נספו בשואה.

הזווית האישית

סבתא שרה: שמחתי על כך שארז בחר בי למיזם היפה הזה. לצערי, הקורונה והמרחק הגיאוגרפי, לא אפשרו לארז ולי הרבה פגישות פנים אל פנים. נהניתי מהשיחות איתו, ואני חושבת שזה פתח נושא נוסף לשיחות בעתיד.

ארז: בזכות העבודה הזאת, הכרתי את סבתא שלי, מזוויות חדשות שלא הכרתי לפני כן, נהניתי לשמוע את הסיפורים שלה, להסתכל יחד באלבומים ישנים ולשמוע את הסיפור של הפסל של הרצל שאני מכיר מאז שנולדתי.