מאגר סיפורי מורשת

הורי ילידי איזמיר שבטורקיה. אבא היה ילד מזמר בבית הכנסת "בית ישראל" שבאיזמיר בשל קולו היפה. הורי התחתנו בנישואין אזרחיים בטורקיה על מנת לעלות לארץ יחד באותו דרכון. הם הגיעו באנייה בעליית המעפילים בשנת 1950, שהו במחנה עולים סמוך לעתלית ואח"כ הועברו לעיר לוד לשכונות שננטשו ע"י הערבים ששרפו את בתיהם לפני שעזבו אותם.

הורי "פלשו" לאחד הבתים הנטושים, בית שרוף שקירותיו חרוכים ושחורים. לאחר שצבעו וסידרו מעט את במקום בעזרתם של סבי (אביו של אבא) ואחותו הדודה מרים החליטו להתחתן. התחתנו חתונה יהודית לצערי לא תועדה החתונה כי הצלם בשכונה היה חולה ולא היה מי שיצלם את הורי ביום חתונתם.

לאחר כשנה, נולד אחי הבכור, בנובמבר 1951 כשנה וחצי אח"כ נולדה אחותי במרץ 1953, לאחר שנתיים וחצי בספטמבר 1955, נולדתי אני.

החיים בלוד היו קשים להורי לא הייתה פרנסה ואבא נאלץ לעבוד בסלילת כבישים והנחת מסילות ברזל לרכבת. אימא שלי מטופלת ב- 3 ילדים קטנים, לא יכלה לעבוד, אולם היות וידעה לתפור כי למדה בטורקיה בצעירותה עשתה שימוש בידע זה לעזרה בכלכלת הבית.

בבית איתנו חי גם סבא מצד אבא שעלה לארץ יחד עם המשפחה והעדיף לגור איתנו לימים הורי עברו לעיר לוד לבית בשכונת בתים שרופים שננטשו בתי ע"י הערבים. השכונה נקראה ה"הגטו", סמוך לפסי הרכבת בלוד.

לימים, הכיר הרב לאון את אבי בשל קולו הערב כשהתפלל והזמין אותו איליו ללמדו להיות רב. הוא שקד אצלו ולמד תורה ומצוות ולמד לקרוא בתורה שכן הוא לא למד בבית ספר. בלימודי התורה למד גם לתקוע בשופר כדת וכדין ולימים הפך להיות "תוקע" שהוזמן לבתי כנסת לחגים כשי שישמעו את תקיעתו האדירה.

לאבא היו שלושה שופרות והשופר האהוב על אבא נפל בחלקי ושמור אצלי כתשמיש קדושה יקר ערך סנטימנטלי. מידי שנה לפני ראש השנה. בני הקרוי על שם אבי לוקח את השופר למקום עבודתו ובהרמת כוסית לקראת החג מספר את הסיפור של אבי הרב שלום שלום  והשופר.

מלוד עברנו למושב בית חנן, מושב חילוני שם גם נולדה אחותי הצעירה והמשפחה מנתה יחד עם סבי 7 נפשות. אבא שימש כרב המושב אולם רוב עיסוקו היה חיפוש מקורות פרנסה שלא קשורות לדת ועמל קשות לגדל ולכלכל אותנו בכבוד בעבודה פיזית קשה מכל הבא ליד. ואחרי כעשר שנים עברנו ליפו ושם קיווינו להמשיך את חיינו בנחת בעיר הגדולה אולם  לדאבוננו אבי נפטר בגיל צעיר 57 ממחלה קשה אירוע שפגע וערער את הבית ואנו הילדים נאלצנו לעזור בכלכלת הבית.

גם חיינו הפכו יותר למסורתיים בבית ולא דתיים כפי שהיו כשאבא היה בחיים אנו מקיימים חגים מכבדים שבת אולם לא דתיים פנטים. אני מגדלת את משפחתי כשהמסורת היא המוטו המוביל בחיינו, ילדיי מקיימים חגים שבתות מנהגים ומסורת.

אני מודה להוריי על הערכים החשובים והאיכותיים שהנחילו לנו ואנו ממשיכים ומקפידים להעביר אותם הלאה לילדינו ולדור ההמשך.

גלגולו של חפץ

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.