מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

פנינה ויסמן גלוסקא – אין דבר העומד בפני הרצון

פנינה, בתה עפרה, 2 מהנכדים ונין בערב פסח
בצעירותה בחברת הנוער בקיבוץ
סיפור חיים של קיבוץ גלויות, הגשמה עצמית וניצחון הרוח

דע מאין באת…

פנינה נולדה במושבת העזר מחנה יהודה, שהוקמה בצמוד למושבה הראשונה פתח תקווה "אם המושבות", במטרה שתושביה התימנים יחליפו את הפועלים הערבים בעבודה החקלאית בשדות האיכרים. לאחר נישואיהם קיבלו הוריה דונם של קרקע כדי לבנות את ביתם ולגדל את צרכי ביתם בשטח הנותר. ואכן, אביה סלם (שלום) פנחס עבד כפועל חקלאי בשדות פתח תקווה ואף נטע פרדס של תפוזים על דונם נוסף שקיבל במושבה לפרנסתו. אמה, סעידה, הייתה עקרת בית שגידלה שמונה ילדים מוצלחים (ארבעה בנים וארבע בנות). היא עשתה זאת בסיוע "הדודה הדיה" – קרובת משפחה שלא היו לה ילדים משלה. המשפחה עלתה מ"חידן" שבתימן. הורי-פנינה עלו לארץ כילדים עם משפחותיהם בשנים 1908 ו-1909 והתיישבו בפתח תקווה ובראשון לציון. המניע שלהם לעליה היה: "מרוב תשוקה ואהבתם לעלות לארץ ישראל".

בתחילה בנו ההורים של פנינה במו ידיהם בית קטן עם קירות עבים מטיט (תערובת של בוץ וקש מיובש). הבית הורחב עם השנים. בשטח שמסביב לבית עיבד אביה גינה לתפארת – גן ירק (לגידול ירקות) ונטע עצי פרי: תאנה, תפוז, קלמנטינה ועוד. כמו כן הקים לול תרנגולות ובתוכו גם שובך יונים וכך סיפק את רוב צרכי המזון של המשפחה. האב סלם פנחס, שלמד תורה בילדותו בתימן ב"מדרש" היה ידען גדול בתורה, וכונה על ידי בני השכונה "החסיד". המשפחה ניהלה אורח חיים דתי, כמנהג יהודי תימן.

הזמנים היו קשים וקשה היה לפרנס את המשפחה הגדולה מעבודה חקלאית. פנינה מספרת שבילדותם, בחגים, היה קונה אביה חבילת שוקולד ומחלק קובייה אחת לכל אחד מהילדים, כדי לחגוג את החג. ההנאה מקוביית השוקולד הייתה שמחת חג גדולה לילדים.

פנינה בת העשרה עם הוריה וארבעה מאחיה

תמונה 1

ולאן אתה הולך… (משנה אבות, ג' א')

באותה תקופה שלט המנדט הבריטי בארץ ולא היה "חינוך חינם"- הלימודים בבית הספר היו יקרים מאוד. במאמצים גדולים שלחו ההורים את כל ילדיהם ללמוד בבית הספר היסודי, אך כסף לממן לימודים תיכונים לא היה. פנינה מאוד רצתה להמשיך בלימודיה, ולכן, בניגוד לדעת הוריה, הצטרפה בגיל ארבע עשרה ל"חברת נוער" בקיבוץ גבת שבעמק יזרעאל, שבה הובטח סדר יום של חצי יום לימודים וחצי יום עבודה. היא נחשפה בחברת הנוער לחיים בקיבוץ הצעיר וחוותה חוויות רבות של גיבוש בתנועת הנוער עם מדריכה נערצת וקבוצת החברים, בני נוער כמותה, שהגיעו ממקומות שונים בארץ להתחנך בקיבוץ, ללא הוריהם. יחד עם זאת התרשמה שחברי הקיבוץ ניצלו את הצעירים ככוח עבודה, יותר מאשר הקדישו מאמצים משמעותיים לקידום השכלתם, כפי שהבטיחו.

עם סיום התקופה בחברת הנוער התגייסה בשנת 1943 לפלמ"ח ויצאה להכשרה להיות לוחמת בכוח הצבאי של המדינה שבדרך, בבקעת הירדן. פנינה מתארת את הימים כימי קיץ חמים וקשים, ואת האימונים כאימונים פיזיים מפרכים. היא לא עמדה בכך ופרשה מההכשרה.

עם חזרתה לבית הוריה, התחילה לעבוד בבית חולים בילינסון בעבודה פיזית קשה – בניקיון. באותה תקופה שכונת מחנה יהודה לא הייתה מחוברת לחשמל, התושבים נעזרו בעששיות נפט לתאורה והבישול נעשה על פתיליות קרוסין. עם חיבור השכונה לחשמל – כך סיפרה ציונה אחותה הגדולה של פנינה – עם המשכורות הראשונות שהרוויחה פנינה, קנתה להוריה מקרר חשמלי מתוצרת אמקור. "היא שילמה עליו בתשלומים במשך 15 שנים בערך. זה היה ממש דבר מדהים וחדש במחנה יהודה. כולנו הסתובבנו מסביב למקרר כדי לראותו." עד אז היה להורים מקרר שנקרא "ארגז קרח" שקירר את המזון באמצעות גוש קרח שהיה מונח בתחתיתו.

פנינה לא השלימה עם המצב שבו היא עובדת בניקיון, ולכן יצאה להשלים את השכלתה. היא למדה "כתיבה עיוורת" במכונת כתיבה מכאנית  (בזמנו לא היו מחשבים ואפילו לא מכונות כתיבה חשמליות.) בהמשך הייתה ידועה פנינה בבית החולים בילינסון בו עבדה, כקלדנית המהירה ביותר. היא המשיכה לקורס מזכירות רפואיות. מהר מאוד עברה לעבוד כפקידה במחלקת הרנטגן (צילום רפואי), גילתה חריצות ויכולות רבות והתקדמה בתפקידים לסגנית המנהלת האדמיניסטרטיבית של המחלקה. היא לא הסתפקה בכך והמשיכה בלימודי תעודה בקורס "רישום ומידע רפואי" וקודמה לנהל אדמיניסטרטיבית את מכון רנטגן מרפאות עם הקמתו, אותו ניהלה בחריצות, מסירות והצלחה רבה במשך שנים רבות עד לפרישתה לגמלאות, לאחר 45 שנות עבודה, בגיל 65.

בעבודתה כמנהלת מחלקת הרנטגן מרפאות בבי"ח בילינסון

תמונה 2

במהלך שנות עבודתה, תוך כדי ליווי בנותיה בלימודים בתיכון, למדה פנינה בקורסים שונים ובשיעורי עזר אצל מורים פרטיים והשלימה את תעודת הבגרות. במיוחד היה חשוב לה לרכוש את השפה האנגלית על בוריה, ולהקנות אותה לילדיה ככלי להתקדמות לעתיד טוב יותר בחייה ובחייהם. בנוסף למדה לימודי תעודה במנהל ציבורי באוניברסיטת בר אילן. את כל לימודיה סיימה בהצטיינות. תאוותה של פנינה למילה הכתובה הייתה גדולה והיא "בלעה" ספרות יפה, ספרים שהתמידה להשאיל מהספרייה הקרובה לביתה. היא התמידה במילוי תשבצים ותשחצים שהיו קלים עבורה לביצוע, בזכות השפה העשירה שפיתחה, ואף סחפה אחריה את ילדיה ונכדיה בתחביב זה. תמיד הרשימה את המשוחחים עמה ברהיטות ועושר השפה, הייתה מחוברת מאוד למה שקורה בישראל ובעולם, תוך קריאת עיתונים יומית, האזנה לרדיו וצפייה בטלוויזיה, בעיקר בחדשות מהארץ ואף מהעולם, בערוצים בשפה האנגלית- CNN, וב-NBC. פנינה הייתה היחידה מבין ארבעת אחיותיה שלמדה נהיגה ככלי לניידות ולעצמאות ונהגה במכוניתה במיומנות שנים רבות.

פנינה ודוד

לחברה של פנינה לעבודה היה ידיד בשם דוד. דוד היה עולה חדש, (מעפיל) מפולין, פלמחניק (לוחם ביחידות הפלמ"ח) וחבר בקיבוץ "מסילות" בעמק בית שאן, כמו אחותו מאשה (שניהם היו ניצולי שואה). בביתה של חברה זו נפגשו פנינה ודוד בפעם הראשונה. הם נישאו והביאו לעולם שלושה ילדים: נורית ז"ל (1951), עפרה (1954) וצביקה (1958). לצד עבודה קשה ופיתוח קריירה, דאגו פנינה ודוד לחינוך וקידום ילדיהם להשכלה גבוהה, מתוך הכרה בחשיבות הלימודים לפיתוח יכולותיהם להתפרנס ולנהל חיים טובים.

עם הגעת הילדים לבגרות ונישואיהם, עשו פנינה ודוד כמיטב יכולתם לעזור לילדים מבחינה כלכלית, ותמיד מצאו זמן לסייע בטיפול בנכדים. הם היו סבא וסבתא משמעותיים ביותר בחיי הנכדים, בייחוד פנינה, שבורכה באריכות ימים. פנינה ודוד אהבו גם לשיר ביחד את שירי ארץ ישראל היפה. קולותיהם היפים- הבאס של דוד והסופרן של פנינה השתלבו היטב, הרחיבו את לב המקשיבים, ועם מילות השירים העבירו לילדיהם את אהבת הארץ. פנינה ודוד ניהלו חיי נישואין אוהבים ומאושרים, עד למותו של דוד בטרם עת, בשנת 1986.

פנינה ודוד בעלה 1948

תמונה 3

פנינה ודוד בעלה נהנים לרקוד יחד

 

תמונה 4

 

משפחה צעירה-פנינה עם בעלה דוד ושלושת ילדיה (1963)

תמונה 5

המשפחה המורחבת

כל הילדים לבית גלוסקא (פנינה ושבעת אחיה) התיישבו במרחק הליכה ממגורי הסבים במחנה יהודה. אימא סעידה טיפלה בנכדים הראשונים כאשר ההורים יצאו לעבודה לפרנסת ביתם, ואבא שלום אף בנה דירה קטנה בחצר הבית, כדי לאפשר לזוגות הצעירים במשפחה, להתחיל בצעדיהם הראשונים כזוג. בית ההורים היה מרכז ומוקד למפגשים משפחתיים קולניים וחמים של ערבי שבת, ולחגיגת חגי ישראל. לבית הכנסת סבא שלום היה לוקח אתו את הנכדים כדי לשמוע את התפילות בנעימה התימנית ולקרבם למסורת. לצד אדיקותו של שלום (סלם פנחס), הוא קיבל באהבה ובסובלנות רבה את דרכם של כל הילדים, גם אם הייתה שונה משלו. כשדוד חתנו, שהיה אתיאיסט וניהול אורח חיים חילוני לחלוטין (אולי בהשפעת פגעי השואה ואבדן משפחתו בה) היה מעשן מחוץ לביתם בערב שבת (כדי לכבד את שלום ולא לפגוע בכבודו), סבא שלום – שהיה מודע לכך והעלים עין מחילול השבת בחצרו – היה שולח את נורית הבת הגדולה, להגיד לדוד שהגיע הזמן להיכנס לקידוש. סבא סלם פנחס גם קיבל בהבנה את ההגעה של דוד ופנינה בנסיעה בשבת אליהם. האחים והאחיות לבית גלוסקא שמרו על קשר אוהב, חם והדוק, ובני הדודים הרבים שנולדו לשמונת האחים גדלו מתוך קרבה רבה וחוו חוויות משותפות רבות אצל סבא וסבתא ואצל הדודים והדודות האוהבים.

פנינה ואחיותיה ז"ל בבר המצווה של אחד מנכדיה

תמונה 6

סיוע לזולת

לפנינה היה תמיד מאוד חשוב לעזור לכל קרוב ומכר, והיא ניצלה את עבודתה בבית חולים בילינסון ואת הקשרים המקצועיים הענפים והטובים שהיו לה עם הרופאים ואנשי הצוות, כדי לסייע לכולם. כל מכר או בן משפחה שהיה זקוק לעצה טובה לאיזה רופא לפנות, קידום מועד של תור לבדיקה או לניתוח והתייעצות עם רופא – פנינה תמיד שמחה לסייע. ברבות הימים, אם היה צריך לקחת חולה אנוש מבני המשפחה לטיפול רפואי, פנינה תמיד הייתה שם כדי לסייע, להסיע אותו לבית החולים לטיפול ואף לפנק אותו בכריך עשיר מעשה ידיה.

כשאחותה הצעירה רחל חיפשה עבודה היא "הכניסה אותה" לעבודה במחלקת הרנטגן שבה עבדה, ונתנה לה להתאמן בהדפסה, זו הייתה דרישה ראשונית ליכולת למלא את התפקיד. בהמשך אף דאגה שזו תצא לקורס מזכירות רפואיות. גם האחות הצעירה ביותר ברכה נכנסה בעקבותיה לעבודה כמזכירה רפואית. שתי האחיות עבדו בבית חולים עד לפרישתן.

פנינה בגמלאות שליש מהחיים

עם פרישתה לגמלאות עסקה פנינה בהתמדה בפעילות ספורטיבית: שיעורי פלדנקרייז ושחייה יומיומית בבריכה, בקאנטרי קלאב הקרוב לביתה, כדי לשמור על בריאות הגוף והנפש. היא נהנתה מאוד גם מהשתתפות בהרצאות של האוניברסיטה העממית בתחומים שונים. בנוסף תכפו נסיעותיה לביקור אצל הילדים, טיפול בנכדים ואף אירוחם בביתה, פינוק המשפחה במטעמים מעשה ידיה להתפאר, ביניהם: תבשילים מהמטבח התימני – מלאווח עם סמנה (חמאה מזוקקת) וביצים, ג'חנון מתוק, מרק עוף תימני. מאכלים מהמטבח הפולני, שלמדה להכין לטעמו והנאתו של דוד בעלה: חמין, תפוחי אדמה בצורות שונות, גפילטע פיש חריף, דג מלוח במיונז ובצל, קומפוט (מרק פירות) ועוד. כמו כן הייתה ידועה בעוגות הטובות שנהגה לאפות עבור המשפחה: עוגת מיץ תפוזים, טורט, שטרודלים (מאפים מתוקים ממולאים) מבצק שמרים במילוי תפוחים, גבינה ופרג, עוגיות מזרחיות ועוגיות דבש.

פנינה זכתה באריכות ימים (היום היא בת 93+). יש לה 12 נכדים ו-18 נינים, ועוד היד נטויה. היא ממשיכה לחיות בביתה, כפי שרצתה תמיד לעשות, עם מטפלת מסורה לצידה.

הזוית האישית

עפרה קידר ויסמן: הסיפור נכתב בהתבסס על זכרונות בתה והמשפחה, בשלב שפנינה כבר לא יכולה לשתף פעולה בניסוחו ועיצובו. הוא נכתב באהבה ובמטרה להנציח את אישיותה המיוחדת והישיגיה של אמי שנהגה תמיד לומר לנו ילדיה: "אין דבר העומד בפני הרצון", ויישמה בחייה את הביטוי.

מילון

כל עכבה לטובה
העיכובים בדרך סופם להביא ברכה/הצלחה. (עכבה מהשורש ע.כ.ב- עצירה, התמהמהות)

מכאני (מתימנית- עם דגש בכף)
טוב לי כפי שאני, במקום שלי, אני לא זקוק לשום שינוי, מסתפק במה שיש לי דהיינו- "איזהו עשיר השמח בחלקו".

ציטוטים

”המה המדברים- המשפיעים ביותר על מרבית בני האדם- הם המטבעות והשטרות.“

”No news is good news - אם אין חדשות סימן שהכל בסדר- אין מה לדאוג!“

הקשר הרב דורי