מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

פלישת הגרמנים לתוניסיה

במפגש הפתיחה בעלומים
בצעירותו
אירוע מתקופת פלישת הגרמנים לתוניסיה
שמי עזריה יוסף, יליד גאבס שבדרום טוניסיה.
במלחמת העולם השניה כשפלשו הגרמנים לתוניסיה הייתי כבן חמש, אני זוכר שהגיעו עד לגאבס.
תמונה 1
יום אחד לקראת הצהריים אבא שלי ז"ל רצה לקחת אותי לבית של סבתא ז"ל מצד אמי.
התחלנו ללכת כמאה מטר לכיוון של סבתא שגרה כחמש מאות מטר מאיתנו ואז בא ערבי (חבר של אבא) ושאל אותו: "לאן אתא לוקח את הילד?". אבא ענה: "לסבתא שלו". הוא אמר לו : "חזור מהר הביתה, תאסוף את כל בני הבית, תסגור טוב את הבית ואל תצאו".
אבא עשה כדברו. חזרנו והסתגרנו בבית. כעבור כמה דקות שמענו צעקות בחוץ, גם סבי מצד אבי שגר כחמישים מטר מאיתנו שמע צעקות, הוא פתח את הדלת של הבית שלו ויצא לראות מה קרה.
סבא ראה שיש מהומה גדולה ונזרק לראשו מטר של אבנים גדולות. כשראשו שותת דם וכולו חבול ברח סבא לכיוון הבית שלנו כשהוא צועק לאבא לפתוח את הדלת מהר ולהכניס אותו. לאחר שנכנס סגר את הדלת בחוזקה.
כשראיתי את הפנים של סבא שלי שותת דם וצועק בכיתי ונבהלתי. דאגתי לו ופחדתי שיקרה לו משהו, הייתי מאוד קשור אליו. אחרי כשעה התברר שהערבים עשו טבח נוראי ביהודים ורצחו שבעה אנשים בדם קר: ששה גברים ואמו של אחד מהם.
נשארנו לחיות כמה שבועות תחת פחד ואימה, ולאחר מכן התחלנו לחזור לשיגרה עד כמה שהמצב איפשר.
סבא נפטר כשנתיים אחרי האירוע מפחד ועוגמת נפש בעקבות האירוע.
אחרי כמה חודשים הגרמנים סולקו מהעיר ומהמדינה כולה. צרפת חזרה לשלוט במצב בטוניס כפי שהיה לפני כן, והיהודים קבלו יותר ביטחון כי הצרפתים הגנו עלינו.
בשנת 1956 כשהצרפתים התחילו לאבד את השליטה, הרבה יהודים עלו לארץ. אנחנו עדיין נשארנו.
בשנים 1959-1961 היו שטפונות שגרמו להרס רב בעיר גבאס בה גרנו, רצינו לעלות לארץ בגלל השטפונות שכיסו את כל העיר אך נשארנו ועלינו רק במרץ 1965.
עליתי עם אשתי סולנג' שתחיה, לה נישאתי בשנת 1964 מאז אנחנו גרים באשדוד.
נולדו לנו בנים ובנות נכדים ונכדות תודה לאל.
 
תמונה 2
בית כנסת "בן ציון " ברובע ג'. אני משמש כגבאי של בית הכנסת. 

מילון

גאבס
עיר בדרום טוניס

ציטוטים

”כשראיתי את הפנים של סבא שלי שותת דם וצועק בכיתי ונבהלתי“

הקשר הרב דורי