מאגר סיפורי מורשת

בלה

נולדתי ברוסיה בשנת 1939. באותה שנה פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים פלשו לרוסיה בשנת 1941, וכשהייתי בת שלוש, אני ומשפחתי ברחנו מזרחה. הבריחה מהגרמנים הייתה בתנאים קשים של קור ורעב. קיבלנו מעט לחם. כשאמי קיבלה אישור לרשום אותי לגן הילדים היא שמחה שיהיה לי טוב ואקבל דייסה וכוס חלב. המטפלת הייתה גסה ולא נחמדה, ולא הסכמתי ללכת לגן ונשארתי עם סבתא בבית על אף הקושי הרב. אבי לחם נגד הגרמנים. אותה התקופה לא נתנו ויזות (אישורי יציאה) ליהודים אך גם לא אפשרו לעבוד בברית המועצות. היה מאוד מאוד קשה לחיות בלי אבא, בלי בגדים חמים ונעימים כמו שיש לנו היום. כשהסתיימה המלחמה לא נתנו לאבא שלי להשתחרר מהצבא.

היה לי חבר בשם ולדימיר וברית המועצות שלחה אותו לשבי. לאחר שלוש שנים שיחררו את ולדימיר. ולדימיר היה בבית כלא במחנה כאסיר ציון וכתבתי לו מכתבי תמיכה ועידוד. השגנו לאסירים בגדים חמים וודקה לשוחד. נסעתי לשם בזמן המלחמה. שם פגשתי לראשונה את ולדימיר. בחורף הגעתי בשנית. כשולדימיר השתחרר נפגשנו והחלטנו להתחתן. ברוסיה לפני המהפכה ההורים שלי גרו בקהילה יהודית. אמי נולדה בשושן פורים, לכן זכרה את חג הפורים. אמי סיפרה על חגיגות פורים ומשלוח מנות. בפסח אחד בשנות ה-80 אמי נסעה נסעה לקנות מצות לקראת חג הפסח באחד מבתי הכנסת. היה שם תור מאוד ארוך ואיש אחד הציע לאמא שלי תור מוקדם יותר תמורת מעט כסף. כשהגיע תורה וקראו בשם שניתן לה עם קניית התור, היא לא זכרה את השם.

ולדימיר

קצת לפני מלחמת העולם השנייה, ברוסיה היה שלטון קומוניסטי והם לא רצו שום דת (נצרות, יהדות…) אני לא ידעתי כלום על החגים היהודים. לא היו ספרים יהודיים, לא תנועת נוער. ההורים לא סיפרו לנו על יהדותנו. מי שחי חיים יהודיים נשלח לסיביר שהייתה כמו מחנה ריכוז אצל הנאצים. אני הכרתי חגים יהודיים רק כשהייתי מבוגר. כשרציתי לעלות לארץ ישראל ולא נתנו לי התחלתי ללמוד מה זה יהודים ומה היא יהדות. על היהדות למדנו מספרים. בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה-70 הגיעו תיירים מארה"ב, אנגליה וצרפת עם ספרים מוחבאים. את הספרים צילמנו בעזרת מצלמה ועשינו מהם עותקים מהם למדנו בסתר. כמה פעמים חיפשו בביתי ולקחו לי את הספרים עד שבסוף תפסו גם אותי. הם עקבו אחרי כשהלכתי למסיבת פורים – "פורים שפיל" ושם עצרו אותי.