מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עשייה רבה עבור אנשים עם מוגבלויות

עדי נחום והתלמידה המתעדת
קבוצת תכנית הקשר הרב דורי, 2020
מקום המדינה ועד היום

עדי נחום הוא בן 76 נשוי ויש לו שלושה ילדים ושלושה נכדים. יש לו שתי בנות: רווית ולימור, ובן אחד בשם אפי.

סיפור חיים

עדי נולד בשנת 1943 בזמן מלחמת העולם השנייה בעיר יאסי ברומניה. כאשר עדי היה בן שנתיים וחצי, הוריו החליטו לעלות לישראל – אז פלסטינה. הדרך לישראל הייתה לא לגאלית (חוקית). ביום הם היו מתמקמים ובלילה זזים. בלילה אחד כאשר הלכו הליכה רגלית, עדי פרץ בבכי ואמר בצעקות: "רוצה לראות את האורות של פלסטינה". אביו החזיק אותו בידיים אבל הוא לא הפסיק לצרוח. באיזה שהוא שלב אביו של עדי אמר לאימא שלו: "במידה והוא לא סוגר את הפה אני אזרוק אותו לתהום!".

הם עלו על אוניית מעפילים בשם מאלה (Mala). המשפחה הגיעה לחיפה לאזור שער העלייה. הם מוקמו באוהלים ולאחר מכן הועברו לפרדס חנה. הם היו שם חודשיים ואז עברו לדירה בקריית אונו, שם עברה על עדי ילדותו. הוא היה שם בגן, בית הספר היסודי והתיכון. בבית הספר היסודי היה עד כיתה ח'. אחר כך למד למד בבית הספר המקצועי אורט אור יהודה. בשנת 1960 הוריו עברו לחיפה ושם המשיך ללמוד עד שסיים בהצטיינות 11 שנות לימוד וקיבל ספר כאות הצטיינות (שם הספר: "כחומר ביד היוצר"). הוא למד אחר כך בבית הספר הטכני של חיל האוויר וסיים בשנת 1962.

עדי התגייס לצה"ל, סיים את שירותו הצבאי בחיל האוויר והיה בבסיס ברמת דוד, שם היה בטייסת שכללה אז את המפציץ הכי גדול שהיה בזמנו בחיל האוויר. לאחר השחרור התחתן. בשנת 1965 עבד בתעשייה הצבאית בחיפה במשך שש שנים, אחר כך עבר לעבוד בוולקן הנדסה, באגף התעופתי. שם עבד תשע שנים. הוא עבר לרפאל, שם הוא עובד עד היום במשך ארבעים שנה. מתוך 40 שנה, 17 שנה הוא עבד בתור שכיר ו- 23 שנה כמתנדב ייצור אביזרים לאנשים עם מוגבלויות.

כאשר פרש מרפאל בשנת 1996, עדי היה בשיעור יוגה כאשר פנה אליו אחד המשתתפים ושאל אותו האם הוא מוכן להשתתף בקבוצה שבונה אביזרים לאנשים עם מוגבלויות. הוא ענה בחיוב ועד היום הוא עוסק בזה. במסגרת פעילותו הוא מלמד בשלושה בתי ספר בפרויקט שנקרא "אם אני יכול" ויש לפרויקט שני שלבים: 1. קבוצת תלמידים עובדת על פרויקט מסיים בכל שיעור, עד שהם מסוגלים לייצר אביזר שישמש אדם מוגבל. 2. אותו אדם מוגבל בעזרת האביזר יכול להשתמש במוצר ולבצע פעולה שלא יכול היה לבצע בעבר. מקומות בהם עדי מתנדב מלבד בתי ספר: בית מרים, מרכז שיקום מקצועי, בית אורי, עלי נגב, אופקים, מועדון חומת, בית קסלר.

דוגמאות לאביזרים שיצר עדי:

א. אביזר המסייע לכתיבה בכתב יד 

הסיפור מאחורי הרעיון: במועדון חומת הגיעה אישה על כסא גלגלים, שרה שמה. מנהלת המקום, מירב, פנתה אל עדי וביקשה ממנו לתקשר עם שרה ולשאול אותה אילו אביזרים היא צריכה כדי לתפקד ביום יום. שרה אמרה שהיא לא צריכה דבר. עדי הציג את עצמו וציין שהוא נמצא שם כדי לעזור, זה בהתנדבות, כלומר בחינם. אז היא ענתה לו, שהיא הייתה רוצה לכתוב, היא אוהבת לכתוב ולצייר. עדי שאל אותה מה המוגבלות שלה, והיא ענתה שהיא חולה בטרשת נפוצה (פגיעה במערכת העצבים). הוא שאל אותה מתי בפעם האחרונה החזיקה עפרון או עט ביד, שרה השיבה שכבר חמש שנים לא החזיקה עפרון. עדי ענה לה שיש אביזר שיכול אולי לעזור לה, הוא יביא אותו איתו בשבוע הבא. ואכן בשבוע לאחר מכן האביזר הגיע: היא הצליחה לכתוב את שמה ולצייר ציור. המטפלת שלה התחילה לבכות באותו רגע.

ב. ארנק הדייטים שלי

יום אחד, כאשר התנדבתי בבית-ספר דפנה עם הפרויקט "אם אני יכול", הופיעה אישה עם סיפור חיים ושמה אסנת להט. במסגרת שירותה הצבאי בזמן שהייתה בנסיעה מרחק שעה מנהריה לכיוון חיפה, החלון ברכב היה פתוח ונכנסה דבורה לתוך הרכב ועקצה אותה, כתוצאה מן העקיצה היא איבדה שליטה על ההגה, והיא התנגשה במשאית שהגיעה מולה. הביאו אותה לבית חולים היא הייתה במצב קשה, היא הייתה בסביבות שנתיים בבית החולים, עברה טיפולים וניתוחים וכתוצאה מהתאונה הפכה למשותקת בארבע גפיים: הרגליים משותקות לחלוטין, ביד שמאל היא מתפקדת כ- 20%, יד ימין כ- 10%, היא מרותקת לכיסא גלגלים ויש לה מטפלת צמודה. כאשר הופיעה בפני הכיתה, היא סיפרה את סיפורה והילדים רשמו ושאלו אותה: "איזה אביזר הכי היית רוצה שנייצר עבורך?". היא אמרה שכאשר היא הולכת עם המטפלת לקניון לקניות, הארנק שלה נמצא בתיק מאחורי הכיסא והיא ביקשה לעשות עבור הארנק התקן כלשהו כדי שהארנק יהיה בקדמת הכיסא וכך תוכל בעצמה לשלם על הרכישה. אז התלמידים בעזרתי התחילו לחשוב מה אפשר לעשות בשבילה לפי בקשתה. הם בנו את המוצר הזה: המכסה נפתח ובפנים יש תאים לכל סוגי הכסף השטרות, מקום לכרטיס האשראי ומקום לכסף קטן. הם חיברו את הארנק לכיסא הגלגלים והיא החלה להשתמש בו. ויש כאן צירוף מקרים נפלא: פעם אחת, כאשר היא הלכה לקניות, היא הכירה מישהו והתחתנה איתו. עוד לפני שעשינו את הפרוייקט, הילדים נתנו את השם "ארנק הדייטים שלי". גורל ומזל? פרויקט הארנק הלך לתחרות ארצית וזכה במקום הראשון.

ג. אביזר המסייע באכילת מעדן חלב

הסיפור מאחורי הרעיון: בית מרים הוא מרכז יום לאנשים עם מוגבלויות. היה שם מטופל שחלה בשיתוק מוחין. במסגרת הפעילויות בבית מרים המטופלים עושים פעילויות שונות: קרמיקה, ריפוי בעיסוק, מחשבים, ציור, שיעורי כתיבה. כל בוהוריים (בין הבוקר לצהריים) היה אוכל – מעדן – שחילקו. המטופל המדובר – אמנם ידיו מעוותות אבל יש לו כוח בידיים. הוא היה מחזיק ביד אחת את המעדן וביד השנייה הוא היה אמור לקלף את המכסה, אבל היה לו קשה מבחינת קואורדינציה: הוא היה לוחץ על המעדן וברגע שפתח את המכסה המעדן היה ניתז לפניו. לאחר ששאלנו לצרכיו, הוא ביקש להכין עבורו ואביזר כלשהו שיחזיק את המעדן בלי שהתוכן ישפריץ על פניו. האביזר שבניתי בנוי מבסיס עם קורה סטטית, ברגע שמכניסים את המעדן הוא יציב, בצורה כזו אפשר בקלות להסיר את המכסה ובלי שום דבר שיפריע, בעזרת הכפית התפוסה בצד אפשר לאכול בקלות רבה.

עדי יצר במהלך חייו מוצרים רבים נוספים ולכל מוצר יש סיפור משלו. במסגרת פעילותו זכה מאת נשיא המדינה (הנשיא קצב) באות המתנדב, הוא קיבל גם אות לשבח מאת השר לאזרחים ותיקים בזמנו, אורי אורבך ז"ל, וקיבל את תואר "יקיר העיר". לעדי יש הרבה תעודות, הוא גם הופיע בטלוויזיה בתוכניתו של יאיר לפיד בשם "אדם טוב אחד" ובתוכנית הבוקר של אברי גלעד וסיגל שחמון. אחרי חצי שנה כשהתחיל להתנדב ברפאל, פנו אל עדי בהצעה שיחזור לעבוד תמורת שכר, אבל הסיפוק שהוא מקבל ברגע שהוא נותן את האביזר לאנשים עם מוגבלויות קשה לתאר במילים: החום האהבה שהוא מקבל מהמטופלים – "אי אפשר לתאר".

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר קדימה בקריית ביאליק, התש"ף, בהנחיית המורה המוביל שמואל.

מילון

תכנית "גם אני יכול"
תכנית "גם אני יכול" הינה תחרות ארצית בין אשכולות/תפוחי הפיס לתכנון ובניית מוצרים לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, במסגרת פרויקט ייחודי של הגשת עבודות חקר טכנולוגיות לבניית מוצרים. (אתר מנהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך)

ציטוטים

”מתוך הכרת השונה מבינים שכולם שווים“

הקשר הרב דורי