מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עצי הפרי האהובים על סבא איצ'ה

אני וסבי לפני המפגש שנערך בבית הספר.
משפחתו של סבי איצ'ה בארגנטינה.
סיפורו של סבי איצ'ה

סבא שלי גדל בארגנטינה, בבית מאוד ציוני והיה חניך בתנועת "השומר הצעיר". משפחתו שמרה על המסורת ועל כל החגים היהודים.

מגיל קטן, חונך שהמקום אליו שייכת משפחתו הוא ארץ ישראל.

סבא עלה לארץ בשנת 1963, בהיותו בן 18 בלבד, לקיבוץ שובל שבנגב. הוא עלה לבדו במסגרת תנועת הנוער. התקופה הראשונה הייתה קשה אבל מאתגרת. הקושי העיקרי היה העדר השפה וגם הריחוק מהבית. הברכה שהייתה שגורה בפי המשפחה היא: "לשנה הבאה בירושלים!"

זיכרון שסבא זוכר מילדותו:  

בגינה, בבית הוריו, היו הרבה עצי פרי. הוא ואחיו היו אחראים לטפל בהם.

היו אפרסקים, משמשים ושסק, אבל העצים היחידים שהם ממש דאגו להם ואף פעם לא שכחו להשקות, היו עצי התפוזים והאשכוליות כי אבא שלהם אמר להם, שהם מארץ ישראל.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

"לשנה הבאה בירושלים"
לשנה הבאה בירושלים הבנויה היא תפילה הנאמרת בסוף תפילת יום הכיפורים בבית הכנסת ובסוף ליל הסדר. מטרת הקריאה להראות שכל יהודי רוצה לעלות לירושלים, ואם הוא לא הצליח עדיין להגיע לירושלים, הוא מקווה ומתפלל לכך שבשנה הבאה יזכה להגיע אליה.

ציטוטים

”לא שכחו להשקות את עצי התפוזים והאשכוליות, כי אבא שלהם אמר להם שהם מארץ ישראל.“

הקשר הרב דורי