מאגר סיפורי מורשת

הנכד אריאל מורייס מתעד את סיפורה של סבתא שרה במסגרת המפגשים של הקשר הרב דורי.

סבתא שלי שרה פשפיורקה נולדה בשנת 1957 בברזיל. לסבתא קוראים שרה, על שם הסבתא שלה מצד אבא, שנפטרה קצת לפני שסבתי נולדה.

השורשים של סבתא

סבתא שלי נולדה בעיירה קטנה, פירג׳ו שבסאו פאולו שבברזיל. אותה עיירה אליה הגיעה המשפחה של אבא שלה, כאשר ברחו מפולין. הם היו המשפחה היהודייה היחידה בעיירה. משפחתה שמרה על המסורת היהודית. אבל כדי להגיע לבית הכנסת הכי קרוב, היו צריכים לנסוע 800 קילומטר לעיר, ששם היה ריכוז יהודים גבוה יותר.

המשפחה של אבא שלה – סבא נתן (נוטה) פרזאפיורקה וסבתא שרה (שורל'ה), יסדו והקימו בעיר מפעל לרהיטי עץ. אותו העבירו מאוחר יותר לבנם שלמה, אביה של סבתי שרה, שהתחתן עם פרידה רחל רביץ, הבת הקטנה של רושקל'ה ואברהם רביץ. גם היא ומשפחתה עלו לברזיל מפולין בתקופת השואה, והכירו דרך שידוך.

כל הסבים של סבתא שלי עם המשפחה ,הגיעו לברזיל בתאריכים שונים מפולין.

המשפחה מצד האבא, משפחת פרזאפיורקה, ילידי קאלוסזין (Kaluszin) עיירה בפולין, שם נולדו גם האחים של אבא שלה, הגיעו לברזיל בשנת 1939 באנייה צרפתית בשם בלוודרה (Belvedere).

המשפחה מצד האימא, משפחת רביץ , ילידי עיירה קטנה קרוב לוורשה (Staczck) גם בפולין, הגיעו לברזיל בשנת 1943, באנייה ספרדית בשם מנדוזה (Mendoza). המשפחה של אימה התיישבו בריו דה ז׳נרו. בפולין הם היו משפחת של נגנים וסופרים. סבא של סבא שלה היה רב בעיירה שבה גרו. סבתא פחות הייתה בקשר עם הסבים בצד האימא, כיוון שנפטרו לפני שהיא נולדה.

ילדות בברזיל

המשפחה של סבתא שרה חיה ברמה כלכלית טובה מאוד. היו להם משרתים שעבדו בשבילם בבית ובעסק. אבל כל האוכל בושל בידי אימא שלה בלבד. העוזרים היו דואגים להכנה וניקיון, ואימא שלה בישלה ליום יום, שבת, חגים ולסעודה מפסקת לקראת כיפור, אוכל מסורתי  יהודי.

בחצר הבית הם גידלו תרנגולות, ומהם הכינו את התבשילים. הילדים היו  בוחרים את התרנגול, ואח של סבתא היה שוחט. הוא היחיד ששחט. אחרי שלמד הלכות שחיטה וידע להכשיר את העוף ולנקז את הדם לפי המסורת היהודית. סבתא שלי הייתה מנקה את העוף. את הירקות. פירות וקטניות היו רוכשים ישר מהמגדלים בכפרים מסביב. בעיירה היה עובר נחל ומשם היו דגים את הדגים לארוחה, שוב בהתאם למסורת וההלכה.

סבתא שלי גדלה בשפע רב, עם המון חברים גוים שכיבדו אותם מאוד. היא הייתה מטיילת עם אופניים, שוחה בנחל, קוטפת מהעץ, לומדת עם מורים פרטיים וגם למדה לנגן בפסנתר בביתה. היא הייתה מנגנת במפגשים משפחתיים עם מלוא הגאווה המשפחתית הפולנית.

עד היום המשפחה מחזיקה במפעל הרהיטים שהקים סבא נתן בברזיל. לסבתא שלי, שרה, זיכרון ילדות מתוק. היא זוכרת, שהדוד שלה מצד אימה, היה מגיע לבקר אותם לעיתים קרובות, ומידי בוקר הוא היה מעיר אותם עם ניגון, כשהוא פורט על מיתרי הכינור. הוא היה נגן כינור ידוע בפולין.

העלייה לארץ

סבתא שרה עלתה לארץ לבדה ב 1/9/1994 עם שלושת ילדיה: רחל, דוד וקרן. הם התמקמו באשקלון, אחרי ששהו חמישה חודשים במרכז קליטה בית קנדה. קשיים רבים עברה סבתא שלי עד שהצליחה לבנות חיים חדשים מאפס בארץ ישראל הקדושה.

היא חיתנה את ילדיה וכך נולדתי. וזה מעט מהסיפור המאוד ארוך של סבתא שלי..

הזוית האישית

סבתא שרה: עברה קשיים רבים עד שהצליחה לבנות חיים חדשים מאפס בארץ ישראל הקדושה. ומה שסיפרתי הוא רק מעט מהסיפור המאוד ארוך של סבתא שלי.

אריאל: אני מודה לך סבתא שהשתתפת בתכנית ושיתפת אותי בסיפור החיים שלך ומאחל לך הרבה בריאות ועוד הרבה שנים מאושרות.