מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עם ישראל חי

עליזה וליטל
עליזה ובתה צביה
סיפור חייה של עליזה ועלייתה לישראל

המשכתי ללימודי הוראה.

בזמן לימודי הכרתי את מיכאל מי שעתיד להיות בעלי ונולדו לנו 2 ילדים ברוסיה: צביה ודניאל.
מהרגע שהתחתנו גרנו בבית קרקע ענק עם הוריו של מיכאל .
ברצוני לשתף אתכם בסיפור מיוחד העובר במשפחתנו:
בכל ערב חג וערב שישי, אבא של מיכאל היה מרים כוס יין ואומר :"בשנה הבאה בירושלים היקרה". באחת הפעמים שאלתי אותו מדוע הוא מזכיר בכל פעם את העיר ירושלים? וזה סיפורו העצוב:
"ב-1940 גוייסתי עם 4 האחים שלי למלחמה מול הנאצים.באחד הקרבות בשנת 1942 נפצעתי קשה מאוד – קטוע רגל, ללא אצבעות ביד אחת ו 28 רסיסים בכל חלקי גופי. במשך שנה הייתי בבית חולים  אך למזלי אשתי חנה התחילה לחפש אותי דרך הצבא הרוסי ולבסוף מצאו אותי הרחק מעיר מולדתו וסוף סוף הביאו אותי הביתה". כך סיפר יחיאל מולקנדוב בעצב.
 
תמונה 1
שלושה  מהאחים נהרגו במשך המלחמה ולא חזרו לביתם. שנים לקח לחמי לחזור לחיים רגילים ולשקם את עצמו . הוא נישאר עם רגל תותבת בנכות של 100 אחוזים. עד היום שבו סיפר לי את הסיפור לא ידעתי כלל שהוא נכה ממלחמת העולם השנייה.למרות הנכות הוא גידל 3 ילדים לתפארת ובשנת 1974 כולנו יחד עלינו ארצה .
הילדים של יחיאל: יפה עם בעלה ושני ילדיה, אורי עם אשתו ושני ילדיו  ומיכאל איתי ועם שני ילדינו. שמחנו לעלות לישראל ולהתחיל בחיים חדשים אך היו לנו גם חששות רבים.
בתקופה הראשונה בארץ גרנו כולנו בעיר אופקים בקראוונים במשך שנה שלמה.למדנו עברית, מצאנו פרנסה והתחלנו להשתלב בחברה הישראלית: מיכאל עבד בתעשייה האווירית, ואילו אני המשכתי אחרי האולפן ללמוד שנתיים באוניברסיטה כדי לקבל תעודה ישראלית בתחום ההוראה, אורי האח הנוסף עבד בצבא בתור מהנדס ויפה ובעלה עבדו כרופאי  שיניים.
כך התקדמנו לאט ובנינו בית במדינת ישראל. בהמשך עברנו למרכז הארץ. במשך 30 שנה עבדתי כמורה ומחנכת. בית הספר היה בשבילי בית שני.
מאוד אהבתי ללמד את תלמידי הרבים ,כי כל ילד היה יחיד ומיוחד. נתתי את כל כולי לתלמידי בתחומים שונים: עזרה לזולת , תקשורת בין אישית. לימדתי במקצועי חשבון,הנדסה ,עברית ולשון בכיתות ה' – ו' . כיום אני פנסיונרית של משרד החינוך ומגדלת את נכדי בחום ואהבה. אפשר לומר שזה  פרק שני בחיי , ממנו אני נהנית מאוד ,הולכת להרצאות , לסרטים , למכון כושר ולטיולים רבים בארצנו. בכל פעם אני נהנית מחדש מהנוף המדהים מכל פיסת אדמה במדינתנו הקטנה .

לעליזה היקרה!!!

 

כל שבוע נפגשנו, כל שבוע סיפור אחר חדר לליבנו . נהניתי  לעבוד איתך ומצאתי איתך הרבה במשותף. חייכנית , ועליזה בהתאם לשמך. אני מאוד מקווה שהיראה שלך מהמחשב פחתה בעקבות המפגשים , ושבעתיד תוכלי לגשת למחשב ללא פחד ולמצוא במחשב תעסוקה ועניין, ושאפילו תוכלי לחזור ללמד.

אני מאוד נהניתי  מהמפגשים ומקווה שגם את נהנית … בהצלחה בהמשך!!!

ליטל

מילון

יא לובייה טיבה
אני אוהבת אותך

אויי וויי זמיר
ישמור אלוהים

ציטוטים

”" מכל מלמדי השכלתי"“

”לעולם לא להתייאש, לא לפחד, להגיע לפסגה, לדעת להקשיב ולאהוב“

הקשר הרב דורי