מאגר סיפורי מורשת

אני יוסי סקג'יו, בן של ניצולי שואה מרומניה. נולדתי בשנת 1952 ועליתי לארץ בשנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, משום שרציתי לעזור במלחמה. בתחילה רציתי להתנדב לחיל השריון, אבל בצבא לא רצו לגייס אותי כי הייתי עולה חדש, הם אמרו שיש עוד זמן עד שיגייסו אותי.

ילדותי ברומניה

בילדותי לא התייחסו לזה שאני יהודי מפני שאבא שלי היה תובע בפרקליטות ואף אחד לא 'התעסק' עם משפחתי. אימא שלי הייתה מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה, אז היה לה מעמד מיוחד. אני הרגשתי מצוין, גרתי בווילה יפהפיה ולא היה חסר לי דבר.

בבית הספר היסודי התחלתי לעסוק בספורט, שיחקתי כדור יד והיאבקות חופשית. בהיאבקות הגעתי להישגים מצוינים, אבל אז עברתי לשחק רוגבי, לאחר כמה אימוני ניסיון התאהבתי בזה. כשרציתי לעלות לארץ, רצו להחתים אותי על חוזה שאלמד רפואת שיניים בעיר אחרת ויתנו לי דיור ובמקביל אני אחתום על חוזה ואשחק שם בתקופת הלימודים. אבא שלי אמר לי אז שיש לי שתי אופציות: או לשחק רוגבי או לעלות לארץ, וכמובן שבחרתי לעלות לארץ ישראל.

עלייה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1973, גם הדודים ובני הדודים שלי רצו לעלות לארץ. כאשר רצינו לעלות הייתה יותר פתיחות מבחינת הממשל לתת למשפחתי לצאת בגלל מעמדם של הוריי.

לאחר שקיבלנו את האישורים פרצה מלחמת יום הכיפורים, שמענו את זה בזמן שהיינו בבית הכנסת ביום כיפור. רוב המשפחה שלי החליטה לעלות לארץ מיד לאחר המלחמה. הורי, אני ואחי התעקשנו לעלות לארץ עוד בתקופת המלחמה וזה מה שקרה בסוף. אני ואחי שכנענו את ההורים שלנו ובסוף נובמבר 1973 היינו כבר באולפן ב"שבי ציון" בנהריה.

בארץ הכרתי את שרה אשתי בשנת 1974, כשהיינו סטודנטים הכרתי אותה במעונות סטודנטים, בהתחלה היינו רק ידידים, אבל במהלך השנה נפגשנו, דיברנו, יצאנו, ואחרי שנתיים התחתנו.

בעת שירות בלבנון

השירות שלי בצבא

זמן קצר לאחר לימודיי האקדמיים התגייסתי לצבא ושירתתי בו במשך 32 שנה. כאשר סאדאת, נשיא מצרים, ביקר בארץ, היחידה שלי איבטחה ביחד עם חיילי משמר הגבול את הסיור שלו בכותל. לאחר מכן, בפינוי סיני, הייתי אחראי על היחידות של הפינוי והייתי בטקס הבסיס ברפידים.

בצבא התחלתי כנהג משאית לאחר מכן המפקד שלי שמע על הלימודים שלי לפני הצבא והוא רצה לקדם אותי. הוא הציע שאני אהיה אחראי על אספקת מזון ליחידות בסיני. אז התחיל מבצע ליטני וכתוצאה מכך שכנעו אותי לחתום קבע לשנה. בהמשך פרצה מלחמת לבנון הראשונה ואני התנדבתי להיות אחראי מזון בלבנון בגזרה צפונית – מראש הנקרה עד ביירות.

ביום שזרקו את יאסר עראפת מלבנון הייתי בביקור ביחידה שהייתה ממוקמת בדיוק בכניסה לנמל ביירות וראיתי את האונייה שעליה העלו את אנשי פת"ח. בשנת 1982 נפגשתי והצטלמתי עם מפקד לבנוני ששיתף פעולה עם כוחותינו בכיבוש הבופור ואת סיפור כיבוש הבופור סיפרתי לנכדיי. בהמשך שירתי בבסיס המזון הדרומי כקצין הזמנות, וסיימתי את הקריירה הצבאית שלי כקצין הפעלה. במהלך השירות הייתי מצטיין אלוף, מצטיין רמטכ"ל ובסוף השירות קיבלתי פרס מפעל חיים. כאשר יצאתי לפנסיה התחלתי לעבוד "ברשות בטחון מים" ומאז אני מתנדב שם כמפקד חמ"ל.

כיום אני אבא לצביקה וסבא לדניאל, טל ונויה. אני מתגורר בבאר שבע. אני עובד באוניברסיטת בן גוריון, בבאר שבע, ביחידת תמיכת מחשוב. אני מאוד אוהב ספורט וכמו שליוויתי את בני לאימונים ומשחקים בכל מקום, אני ממשיך ללוות את נכדיי בפעילות הספורט שלהם. אני מאוד אוהב שחמט ושש-בש, וכאשר נכדיי ואני נפגשים אנו משחקים ביחד ואני משתדל לנצח אותם.

סבא יוסף בצעירותו

הזוית האישית

טל: היה מעניין וכיף לשבת ולבלות עם סבא, אני שמח שתיעדנו את סיפורו.