מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עם חמורים בדרך לישראל

אילנה זמיר ונכדתה נועה לופו
אילנה ואחיה בני
הורי עלו לארץ בדרך לא דרך עם חמורים בשנת 1935 מטורקיה לעיראק

הורי עלו לארץ בדרך לא דרך עם חמורים בשנת 1935 מטורקיה לעיראק. מעיראק המשיכו לישראל בדרך לקחו אותם וכלאו אותם בכלא בבית לחם. הדודה שגרה בארץ שילמה כופר, (כסף), ואז שיחררו את אבא ואמא ובתם הקטנה ברכה.

הם הגיעו לירושלים לשכונת סנהדריה. אבא גויס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה כ-5 שנים.

המצב בארץ היה קשה. המדינה עוד לא קמה ולאמא היו 4 ילדים. היא קיבלה תלושים לקנות אוכל, וכך אמא יכלה להתקיים ולהאכיל את המשפחה. לאחר 5 שנים המלחמה הסתיימה

אני נולדתי ב1948. אבא לקח את אמא לבית החולים שמלחמה מתחוללת בארץ. נולדתי בבית החולים הר הצופים בירושלים, אף אחד לא היה יכול להגיע לבית החולים לבקר את אמא בגלל המלחמה. אמא שאלה: איך נקרא לילדה? והציעו לה לקרוא לילדה אילנה כי ט"ו בשבט בפתח. לאחר כמה ימים אמא יצאה מבית החולים הביתה.

ירושלים במצור ואותי מניחים על שתי כורסאות כי לא היתה מיטה. מיד מבקשים שנצא למקלט בבית הספר שפיצר שנמצא בשכונת הבוכרים. פגז נפל בבית. במקלט היה בקושי אוכל וחלב לתת לי. חיינו בין הבית למקלט לסירוגין. המלחמה מסתיימת.

אחרי המלחמה היה אפשרות לקחת דירה איפה שרוצים, הערבים ברחו מהבתים. אבא ואמא רצו לגור במקום שיהיה קרוב לכל מקום ובחרו לגור ברחוב בן סירא שזה קרוב לשכונת ממילא.

תמונה 1

הבית בו גדלתי ברחוב בן סירא

החיים היו קשים כולם היו צריכים לגור בחדר אחד אך הhיתה חמימות. אמא בישלה לנו על פתיליה כי לא היה גז או תנור. כדי להתקלח היו מחממים מים על פרhימוס והינו מתקלחים בגיגית בסלון לפי התור. כשגדלתי לא היו משחקים כמו היום אז המצאנו לנו כל מיני משחקים שהינו משחקים בהם ומשתפים חברים מהשכונה. כשסיימתי בית ספר יסודי יצאנו לעבוד ולמדנו בערב. כך יכולנו הילדים לעזור לאמא בפרנסה כי אבא הלך לעולמו.

גדלנו והקמנו משפחות לתפארת.

 

מילון

כופר
תשלום לחוטפים תמורת שחרור חטוף

פתיליה
פתיליה היא כירה ניידת, הבנויה ממיכל נפט בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. את הקצה העליון של הפתילה מדליקים על ידי גפרור. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול.

ציטוטים

”ציטוט החיים היו קשים כולם היו צריכים לגור בחדר אחד אך הייתה חמימות.“

הקשר הרב דורי