מאגר סיפורי מורשת

סבא ימין

השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא ימין. במהלך המפגשים לימדתי את סבא רזי השימוש במחשב וסבא סיפר לי את סיפורי מורשתו, משפחתו על ילדותו, עלייתו לארץ ועוד המון סיפורים. סבא מספר:

"בעברי גרתי בספרד, אני וכל משפחתי, בתוך בניין בעל 6 קומות, בחדר עם 3 אחיי והורי בחדר שליד, בעיר מליאה שבספרד. כל אחד התגורר עם משפחתו, אך לא בקהילה. רוב הזמן הייתי נוסע אל סבא שלי למרוקו באוטובוסים, היו לו 3 חנויות והייתי עוזר לו, עבדתי מגיל קטן כדי לעזור בפרנוס המשפחה, עזרתי לאבי בשוק וכיבדתי אותו מאוד, למרות שלא אהבתי אותו כל כך.

את החגים היינו חוגגים ביחד כל המשפחה, היינו יהודים לכל דבר. סבי וסבתי היו דתיים מאוד והיינו עושים איתם חגים, את כל מנהגינו נהגנו כפי שנוהגים גם בארץ אך היו גם כמה מיוחדים למשל: בסוף חג הפסח, היינו עושים חגיגה גדולה, עם תזמורת, הרבה אנשים, אוכל והמון מתוקים, לחג הזה קראו "מימונה", אירחנו המון אנשים ובמיוחד שמחנו מאוד.

עוד מנהג שאנו נוהגים דווקא, לא לעשותו הוא לא לשים דבש על המופלטה (מאכל מרוקאי, מתוק, הנהוג לעשותו בחג המימונה, היא עשויה בצק שאותו מכינים במהירות במוצאי חג הפסח.) מכיוון שהיו ילדים אלרגיים לדבש, היו ילדים  שמתו, אז סבי שהיה רב, שוחט, מלמד ומוהל לקח על עצמו  להנהיג שלא לאכול דבש בחג המימונה כדי שהילדים יפסיקו למות. ובאמת זה מה שקרה. המנהג הזה ממשיך בביתי בישראל גם היום.

בספרד היו הרבה יהודים, חברים, משפחתי, דודים ובני דודים וכו', היה לנו שם "קומיטה",  קהילה יהודית שבספרד, היה בית כנסת, תלמוד תורה ששם היינו לומדים חצי יום בספרדית וחצי יום בעברית, עד שיום אחד המשטר של המלך פרנסיסקו פראנק החליט להפסיק לקיים מסגרת לימודים זו. אחרי הקמת מדינת ישראל, המשטר החזיר לנו את  מסגרות לימוד התלמוד תורה ושם חזרנו ללמוד שוב. בדרך כלל המשטר שבספרד לא כפה עלינו כלום, למרות שהיה שלטון דיקטטורי, חיינו חיים שקטים וכמובן שהיה מותר לקיים דתות אחרות, לעומת שהדת שבספרד הייתי הנצרות. החיים בספרד היו טובים, שקטים ואהבתי אותם מאוד, היו לי הרבה חברים ודי התרגלתי לחיי השקט שהיו שם בניגוד לשאר המדינות שבעולם. אהבתי את ספרד מאוד.

העלייה לישראל

אבא שלי החליט לעלות למרוקו ומשם לארץ ישראל. לאחר תקופה מסוימת אני ומשפחתי עולים למרוקו שם אנו פוגשים את אבא שלי שחזר מארץ ישראל. ממרוקו אחי היקר משה ז"ל עולה לארץ ישראל בשנת 1954, הוא עולה בעליית נוער והוא עוזר  ומתנדב בקיבוצים. אחי משה ז"ל היה מאוד ציוני, תמיד חלם על ארץ ישראל, ולא וויתר עד שעלה לארץ ישראל, הוא תרם המון בכל מה שיכל לתרום בו. אחרי 8 שנים, (בשנת 1962) בגלל שלאחי משה מאוד טוב בארץ וגם בגלל האנטישמיות שררה בספרד כלפי היהודים כל משפחתי מחליטה לעלות ממרוקו לא"י.

אני סירבתי לעלות לא"י, כי אהבתי מאוד את המקום שגרתי בו, היו לי חברים ופרנסה מאוד טובה. עבדתי כחייט והצלחתי מאוד, אז פחדתי לעלות לארץ גם בגלל זה, ידעתי שהפרנסה בארץ לא כל כך טובה, אז נשארתי במרוקו ומשם עברתי לצרפת. אחרי 4 שנים (שנת 1966) החלטתי לעלות לא"י בגלל געגועי הרבים להוריי ולמשפחתי, עליתי באנייה שנקראת 'מולדת'. כמובן שעליתי לבד, מיוזמתי האישית, למרות הקושי להיפרד מחבריי וקרוביי בספרד, מרוקו, וצרפת.

הגעתי לא"י, לעיר צפת. קשיים בעליה לא היו, מכיוון שכבר משפחתי קנתה בית, הכירה את השכנים ואת א"י די טוב לעומתי, הצטרפתי אליהם כמובן. את תחילת דרכי בארץ העברתי במילואים, עשיתי מילואים בגיל 31 ואח"כ עבדתי כמסיע חיילים ומלווה ביטחון. התפרנסתי מנסיעות עם הרכב והייתי קבלן במע"צ (משרד עבודות ציבוריות) שם הסעתי פועלים, וכמובן שהפרנסה הייתה קשה.

כשהגעתי לארץ, הרגשתי תחושה לא טובה, רציתי לחזור חזרה לצרפת, לחברים שלי, לעבודתי, אך לפתע פרצה מלחמת ששת הימים, והחלטתי להישאר בארץ למרות הרגשתי. בגיל 42 הכרתי את אשתי מזל, התחתנו, ונולדים לנו 5 ילדים. הפרנסה עדיין קשה ולכן אני וגם אשתי יוצאים לעבוד, היא עבדה במפעל נס – קפה, ואני עבדתי בשוק כסוחר פירות וירקות. כיום, אחרי 42 שנה, מאז עלייתי לארץ, אני מאוד שמח להיות חלק ממנה, מכיוון שזאת הארץ של היהודים, שאני אוהב מאוד ומאמין שכאן זה מקומנו ולא שום מקום אחר. כמובן שעצוב לי ומאוד קשה לי לראות את כל המלחמות והשנאת חינם שיש כלפינו, אבל כולם צריכים לדעת, שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה !

העשרה

יהדות ספרד: "יהדות ספרד הייתה הקהילה היהודית שהתקיימה בספרד המוסלמית ולאחר מכן בממלכת ספרד הנוצרית, עד גירוש ספרד בשנת 1492. שיא תפארתה היה במאות ה-9 ועד ה-13, בתקופה הנקראת תור הזהב, תקופה שציינה את הפריחה התרבותית והכלכלית שלהם ובמהלכה היוותה הארץ את המרכז הדתי, התרבותי והכלכלי של כל יהודי העולם".  

תלמוד תורה: "תלמוד תורה (ביהדות ארצות האסלאם כונה "כותאב". אצל יהודי תימן "מדרש" או "כניס". בקרב יהודי הבלקן "מלדארי" וביהדות אשכנז מכונה לפעמים "חדר"), הוא כינוי למוסד החינוך היסודי היהודי-מסורתי. המורה בחדר האשכנזי נקרא: מלמד, מבוטא הַ‏מְלַ‏מֶ‏ד במלעיל. בכותאב התימני נקרא: מארי (במלעיל, מבוטא כמו: 'מורי')".

ויקיפדיה

תשע"ו