מאגר סיפורי מורשת

יעקב אבינו ראה בחזונו את אשר עתיד לקרות לבניו, ולכן קבר את רחל האהובה על אם הדרך אפרתה, הדרך לבבל.

דוד מלך ישראל ראה בחזונו את אשר עתיד לקרות לעמו, ולכן חיבר את מזמור קל"ז המופיע בספר תהילים- "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון."  ובהמשך המזמור מוסיף: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".

כאשר חרבה הארץ והעם היה בדרכו לבבל באו כל האבות להתחנן לפני השם לסלוח לעם ישראל ולבטל את הגזירה – ולא נענו. ע"פ המדרש באה רחל לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה לו, ריבונו של עולם, לאה אחותי לקחה ממני את אישי יעקב ולא קינאתי בה. אתה, בגלל שבניך עבדו עבודה זרה, מקנא ושולח אותם לגלות בבבל?

רחל, מנעי קולך מבכי ועינך מדמעה כי יש שכר לפועלך ושבו בנים לגבולם.

עלינו לזכור שאבות אבותיהם של העיראקים של היום היו הבבלים נבוכדנצר וצבאו, אשר צרו על ירושלים והחריבו אותה. על מנת שהיהודים לא יבנו את הארץ מחדש הם הגלו את היהודים לבבל. את הגולים ליוו ירמיהו הנביא ויחזקאל הנביא. קברות יחזקאל, יונה ועזרא הסופר קיימים עד היום. דבר זה מהווה ערך היסטורי עבור העיראקים. העלייה של היהודים לארץ בשנות החמישים מהווה סגירת מעגל, שכן אלו הם צאצאי הגולים הישירים מארץ ישראל.

כל עוד לא דובר על הקמת מדינה יהודית מחדש כמעט שלא היו בעיות ליהודים שם. יהודים שירתו בצבא, בכלכלה, ברפואה ואפילו שר האוצר היה יהודי. שם קמו ישיבות מפוארות, נכתב התלמוד הבבלי, משם יצאו הוראות לרחבי הגולה- שם נכתב לראשונה נוסח אחיד להגדה של פסח ונשלח לכל התפוצות.

בשנת 1941 התחזקו הכוחות הרדיקלים בבגדד בהנהגת רשיד עלי, וכשהמלך פייסל יצא לביקור בבריטניה הם ניסו לבצע הפיכה, יצאו לרחובות ושחטו מאות יהודים. אמי סיפרה לי שכאשר היו צבאות רומל (הצבא הנאצי) בטוברוך, הסוחרים הערבים רוקנו את החנויות מסחורה, מילאו אותן מזון לכבוד חיילי רומל, עמדו בפתח החנויות בחוץ וחיכו. וכשעבר יהודי לידם אמרו "חכו יהודים מנוולים, מה שאנחנו לא הצלחנו לגמור, היטלר כבר יעשה את העבודה".

היהודים התחילו להרגיש שהאדמה בוערת מתחת לרגליהם. לא היו שום ידיעות מהארץ, העיראקים צנזרו הכל וישראל נקראה ארץ אויב. בבגדד קמה מחתרת יהודית של ריגול והתרמה למען ארץ ישראל ארגון זה נקרא "תנועת החלוץ". בין היתר הם קיבלו שליחים מהארץ וגם הבריחו הרבה צעירים לארץ. מיותר לציין שמי שנתפס נשלח לכלא לעשרות שנים או לעמוד התלייה. מיום ליום החיים בעיראק הפכו לבלתי נסבלים.

אבא שלי היה אדם מאוד ציוני, הוא תכנן לגנוב את הגבול לפרס יחד עם כל המשפחה, ומשם לארץ ישראל. היום כשאני נזכרת בזה, זה נראה רעיון מאוד דמיוני, שכן איך אפשר לברוח עם אישה צעירה ושישה ילדים קטנים.

ראינו את צבא עיראק יוצא למלחמה על ארץ ישראל. באותה תקופה פחדנו פחד אימים. הצבא העיראקי המובס חזר לבגדד עם הרבה פצועים ונכים. המנהיגות ארגנה לכבודם קבלת פנים של כובשים ומנצחים. לבגדד הגיעו פליטים מהארץ. ראיתי אותם מנסים לקבל עבודה. מי שמעסיק אותם דמו בראשו, וזאת כדי להנציח את הבעיה של הפליטים בעיני העולם. 

תיעוד שנה"ל תשס"ח, ביה"ס הגפן רמת-גן,  במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, תודה למורה מלי קל ולתלמיד גל זיו