מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

על כנפי החלום ומימושו בחיי היום יום

האבא האהוב שלי
אבא בדרך לבית הספר
על כנפי מרבד הקסמים

ראיון עם אבא שלי (עזריאל יצחק כוכבי)
שמי עזריאל יצחק כוכבי. השם יצחק על שם אחד האחים שנפטר. כשאחי הבכור רפאל נפל בעת מילוי תפקידו בצה"ל, הוסיף אבי את השם עזריאל, כדי שהאל יעזור לי לשרוד. שם משפחתי המקורי מנג'ם שפירושו בעברית כוכבי ומשמעותו על שם העיסוק המשפחתי של אבות אבותיי באסטרולוגיה. שם החיבה שלי הוא עזרי, ואיציק. נולדתי בתאריך 19.1.1938, בתימן בעיירה שנקראת סדה. עליתי לארץ בגיל 10, בסוף 1948 לאחר מלחמת השחרור, בעלייה שנקראת מבצע  "מרבד הקסמים". כשנכנסתי לארץ הרגשתי שהגעתי לעולם אחר, לא מוכר וכאילו נולדתי מחדש. הייתי הילד הצעיר במשפחה מתוך 11 אחים. עלינו לארץ 4 אחים ששרדו את מחלות הילדות ונשארנו 3 (רפאל נהרג במילוי תפקידו בצבא).
החיים בתימן
נולדתי וגדלתי בעיירה סדה שבתימן. בילדותי למדתי תורה בחדר. שם למדנו והצטופפנו שישה ילדים, סביב ספר תורה אחד. שיטת הלימוד הייתה כזו שילד שלא ידע לקרוא בהיגוי נכון ומתאים, ספג מהלומות בשוט. ביום המבחן (כל יום חמישי), נבחנו ללא החולצה על גופנו, על מנת שיכאב לילד שלא יקרא בהיגוי הנכון והוא יזכור זאת היטב ובפעם הבאה יקרא ללא שגיאות. זו הייתה שיטת החינוך. אני זוכר שבכפר שלי ירדו גשמי מונסון והבתים שלנו בכפר היו בנויים לאורך הנהר. אני, שבשעה זו הייתי בחוץ, נסחפתי בזרם הנהר הגועש ונשקפה סכנה לחיי. למזלי אחד המבוגרים שעבר שם במקרה, ראה והציל אותי, הוא הוציא אותי מהנהר הגועש.
אחי רפאל, כשהיה אז בן 16, עבד בבית מלאכה לייצור מרצפות. העבודות נעשו אז בידיים והדבר פגע בידיו. ידיו היו פצועות וחבולות וכל זאת על מנת לעזור בפרנסת וקיום המשפחה. אבי היה אז זקן ולמד תורה ואילו אימי, שהייתה צעירה ממנו ב-25 שנה (ואשתו החמישית), עבדה בשדות לפרנסת המשפחה ואצל העדנים בכיבוס הבגדים ביד (כשהמתנו והתגוררנו כשנה באוהלים במחנה "חשד"  לפני העלייה לארץ). בתימן הבית שלנו היה בנוי מאבן, חמר וקש. הבית טויח בחומר זה, שהיה מקור מזונם של חרקים. הטיח שהיה עשוי מחומר אורגני, סייע להתפתחות החרקים שצמחו וכיסו את כל הקיר והתוצאה הייתה שהטיח נפל והקיר היה מצופה בחרקים. לכן, אחת למספר מועט של שנים, היה צריך לטייח את הבית מחדש. אני זוכר איך שיחקנו במקלות וסמרטוטים שעיצבנו וציירנו כאילו הם חתן וכלה, אילו המשחקים שהיו אז… אבל רוב הזמן למדנו תורה ולא היה לנו זמן פנוי.
אבי בתימן היה יועץ אסטרולוג ומרפא, ומכאן מקורו של שם משפחתנו (כשחקרתי את שושלת המשפחה גיליתי שבעצם משפחת אבי מקורה בתורכיה, שם הסבא שלו שימש כיועץ למלך, דור שישי, לימים הוא התבקש לנסוע לתימן ולשמש כיועץ לסולטן התימני, מה שהביא את המשפחה להשתקע בתימן).
לאבי היה ספר קטן, שכתוב בכתב יד עתיק, שעבר מדור לדור במשפחה ובו היו הנחיות לריפוי חולים וראיית העתיד והנסתר,אנשים היו פונים אליו לייעוץ רפואי, נושאים כלליים וייעוץ לגבי העתיד. אבי האריך ימים וחי 110 שנים.
בתימן גידלו את המזון בטרסות, באזור ההרים. אנשי הכפר השקו את התבואה במי המעיין, בעזרת תעלה שיצרו שהובילה לטרסות מים ובדליי מים שהובילו אנשי הכפר למקום. באחד הפעמים התבקש אחי לשמור על התבואה והתירס והוא גילה שיש שם קופים, הוא נבהל וקרא לעזרת אנשי הכפר ואני שהתלוותי אליו, הייתי עד למאבק קיומי, על מקורות המחייה בין הקופים שנשכו ואנשי הכפר שהכו את הקופים במקלות והגנו על מזונם בגופם. את האירוע הזה אני זוכר היטב והוא השאיר בי חותם מאוד עמוק.
בימי חול היינו אוכלים מעט ואפילו רעבנו ללחם, אבל בשבת זכינו לארוחה חגיגית שכללה ג'עלה, יין, ערק, בשר, דגים, סלוף, קובנה, ג'חנון וכל מיני מטעמים מהמטבח התימני והאהוב של אימי. בכל סוף שבוע ערכנו מפגשים חברתיים עם השכנים והחברים, נפגשנו בסיום התפילה בבית הכנסת בביתנו, כל אחד מהאורחים היה מביא ממטעמי ביתו וסעדנו את ליבנו בשמחה ושירה, שירת קודש סביב האמונה וההודיה לבורא.
כשהייתי בן 5, הורי החליטו לעזוב את מקום מגוריהם ולעלות ברגל לארץ הקודש ארץ ישראל. הלכנו ברגל בלילות, מאות קילומטרים וביום הסתתרנו מהפחד מפני השלטונות, שמא יתפסו אותנו, עד שהגענו לעדן, שם רוכזנו המחנה בשם "גאולה" והמתנו 3 שנים עד שעלינו ארצה במטוסים, במבצע שנקרא "מרבד הקסמים". הטיסה לארץ הייתה חוויה מרגשת ואחרת.
החיים בארץ
כשהגעתי לארץ התחלתי ללמוד בכיתה ג' בביה"ס היסודי, במושב טירת שלום (שהיום שכונה של נס ציונה). הייתי תלמיד טוב. בסוף כיתה ח', אירוע ששימח אותי מאוד וחרוט היטב בזיכרוני, שסיימתי את לימודיי בהצטיינות והמורה שיבח אותי ואמר לאימי שאני מאוד מוכשר ויכול להיות דוקטור. קיבלתי מלגה להמשך לימודים, המשכתי לתיכון דתי ברחובות ומשם המשכתי את לימודיי בסמינר למורים, בבית הכרם בירושלים.
סיימתי את הבגרות והמשכתי לאוניברסיטה בגבעת רם, במסלול מתמטיקה ופיסיקה ודחיתי את השירות הצבאי.
אני זוכר איך בחופשות מהלימודים, עזרתי להורי בקטיף תפוזים, האכלת התרנגולים, שגידלנו בחצר ביתנו ועזרתי לאסוף עשב מהפרדסים, ששימש כמזון להאכלת העיזים. לצערי לא סיימתי את לימודיי באוניברסיטה משום שהורי לחצו שאתחתן, זו הייתה משאת נפשם ומאחר ואחי רפאל נפל בצבא ואני רציתי לרצות אותם.
התגייסתי לצבא ליחידת קשר והאלקטרוניקה והייתי אלחוטן. בתום שרותי הצבאי התחלתי את דרכי בהנהלת חשבונות, בבנק לאומי למשכנתאות, ומשם המשכתי לקריירה הבנקאית שלי. על פי תוצאות המבחנים בבנק, נמצאתי מתאים ללימודי המחשב ורכשתי השכלה בתחומי המחשב, עיבוד נתונים, וניתוח מערכות מידע.
תמונה 1
לימים, כמומחה, עברתי לבנק לאומי ולחברת "אלרד", לעזור להם בניהול ההלוואות ופיקדונות שהתנהלו ידנית בסניפים ומאוחר יותר הקמתי את היחידה לניהול ממוכן של אשראי מרוכז בבנק לאומי.
 
תמונה 2
משפחה ונישואין
הנישואין עם רחל שהתקיימו על מנת לרצות את הורי, גרמו לי להפסיק את לימודי ולהתחיל לעבוד. התחתנתי ב-1959, שנינו היינו ילדים. נולדה לנו בת בשם ברוריה, לא הסתדרנו וב-1961 התגרשנו.
במקום עבודתי פגשתי את מלכה, שהייתה צעירה יפיפייה, התאהבתי בה ובאפריל 1964 התחתנתי. אומנם הייתי גרוש עם ילדה, אבל מבוסס כלכלית עם בית ורכב, מה שלא היה לכולם באותה תקופה.
עם מלכה חייתי במשך 30 שנה ונולדו לנו 3 ילדים: זהבה, יוסי ואיריס. השוני והפערים המנטרלים שהיו בינינו לא עשו טוב לחיי הזוגיות, מלכה בת לניצוליי שואה והיו בינניו פערים תרבותיים עצומים. לצערי האהבה לא ניצחה את הפערים ובשנת 1994 התגרשתי שוב. מאז ועד היום אני חי עם בת זוגתי עשירה.
השתתפתי במלחמת ששת הימים, הצטרפתי לחטיבה שבע ועברנו את כל סיני במרדף אחר המצרים. נעצרנו בתעלת סואץ. לפני מלחמת ששת הימים המצב והמורל לא היה מזהירים, כי הצבא המצרי היה גדול ומאיים, ממצב של פחד וסכנה קיומית הייתה שמחה גדולה. הניצחון הגדול, המהיר והמזהיר בשישה ימים, הפך את צה"ל, למעצמה צבאית אזורית, בעייני הערבים והעולם. צה"ל שיתק את כל צבאות ערב בשישה ימים.
במלחמת יום כיפור, הייתי בבור בקרייה בתל אביב. מאחר והייתי בן יחיד למשפחה שכולה, לא נשלחתי לקרב. המצב בארץ היה לא פשוט, היינו בהלם, תפסו אותנו לא מוכנים למלחמה ובקשיים רבים, פצועים והרוגים התגברנו על האויב. כיום ממרום גילי וניסיוני לדעתי, רכישת ידע, זו ההשקעה הטובה ביותר, שמניבה תשואה גבוהה לאורך כל החיים, ליחיד ולחברה. היא מאפשרת ליחיד, לממש את הפוטנציאל הטמון בו והכישורים של היחיד תורמים לו ולחברה בה הוא חי. יש לי 4 ילדים, 3 בנות ובן אחד, 11 נכדים ושתי נינות. מאז שיצאתי לפנסיה שיניתי את אורח חיי ממצב של עומס ולחץ בעבודה, לרוגע שלווה ומנוחה. אני מקפיד על אורח חיים בריא, פעילות ספורטיבית במכון כושר לפחות 3 פעמים בשבוע, מזון ותזונה בריאה. בנוסף, אני קורא ורוכש ידע בתחומים שונים שמעניינים אותי, בעיקר בתחום המדע, התזונה והתפתחות הטכנולוגיה בעידן המודרני ומבלה בטיולים ובילויים בארץ ובעולם.

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – אורח החיים בתימן לפני עליית "מרבד הקסמים"

מילון

סדה
כפר בתימן

ציטוטים

”רכישת ידע זו ההשקעה הטובה ביותר שמניבה תשואה גבוהה לאורך כל החיים ליחיד ולחברה“

הקשר הרב דורי