מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך 1.8.1938 למשפחת קרסנה (אדמוני) שמשון ומאשה (רוטנפלד). משפחה חקלאית במושבה גדרה. הייתה לנו רפת עם פרות, שטח כרמי ענבים, ירקות ולול תרנגולות (משק מעורב).

הייתי בגן ילדים שנפתח בגדרה. בגן היו גילאים מעורבים ובסך הכול היינו 12 ילדים. בכיתה א' עד ח' למדנו 10 ילדים בכל המושבה. בתיכון למדתי בבית הספר חקלאי כנות ובכל התקופה עבדתי במשק עם אבא בהאכלת הפרות, הלול, והשקיית הפרדס שהיה תפקידי בשיתוף אחותי הגדולה שרהלה.

האווירה בבית הספר הייתה של גינון ועבודה בגן הירק שליד בית הספר. בנוסף היינו מארגנים ימי ספורט לתחרויות ריצה, קפיצות לגובה ותחרויות כדורסל. מחוץ לבית ספר היה לנו שטח גדול שלו קראנו "הגורן", ובו היינו דשים עם חמור או סוס עם מוראג – לוח עץ שבו תקועים ברזלים או אבנים כדי להפריד בין החיטה לבין הקש. ההפרדה הייתה נעשית עם קלשון עץ על ידי זריקת הקש באוויר, הקש היה עף עם הרוח והגרעינים מתרכזים במקום. הפרדה נוספת הייתה נעשית עם נפה עגולה (כמו מסננת) על ידי חוטים של עור ברשת צפופה.

לאחר כנות, בשנת 1956, גויסתי לצבא בחייל תותחנים והשתתפתי במלחמת קדש בתמיכת הצנחנים שצנחו במתלה בסיני. לאחר המלחמה העבירו אותי לתפקיד חדש בצה"ל להקמת יחידה מיוחדת לנשק אנטי-טנקים של טילים.

השתתפתי במלחמת יום כיפור בשנת 1973. היינו אמורים לנחות על סכר הסואן לתמיכת המלחמה בסיני ואז שונה התפקיד. הועברנו לאזור רמת הגולן לתמיכה בגדוד הטנקים שהיינו צמודים אליו באזור גונן (קלע).

בשנת 1962 נכנסתי לאגד כחבר, נשאתי לאשה את דבורה אייזנשטיין. כמשפחת אדמוני גרנו בבאר שבע ברחוב רחל המשוררת 4 בפטיו עם 3 ילדים, מיכל הבכורה גדי ודנה.

בשנת 1976 פרשתי מאגד וניהלתי חברת מוניות עד לינואר 1978 כשעברתי לעבוד בתל אביב בחברת טיולי הגליל בניהול החברה וארגון טיולים למצרים מישראל, באוטובוסים לשבועיים טיולים בהדרכת מדריך ישראלי או מדריכה. לאחר שקיבלתי את תפקיד הניהול בחברה התבקשתי מבעלי החברה לנסוע לקהיר כסמוי ולהיפגש עם חברות שונות ובתי מלון שונים לבדיקת מחירים ועלויות של קבוצות בנות 40 עד 45 איש לסיורים במצרים. לאחר בדיקת המחירים להגיע לסוכן שלנו ולתאם מחירים. המצב היה שאיני מכיר את מצרים וקהיר ולהסתובב ברחובות היה מעניין אבל גם מפחיד.

יום אחד כשהייתי במשרד, הופיע חבר ממנו אחת המדריכות רצתה להיפרד ממנו, הוא שלף אקדח ואמר "באתי להרוג את המלווה שהייתה איתי בישיבה", אני קמתי והעמדתי אותה אחרי ואז הוא ירה כדור בצווארי. נפלתי לרצפה והודעתי לפקידה שאני פצוע ושתודיע למשטרה. כשהם הגיעו, פרץ למשרד קצין משטרה ובקרב יריות הרג את התוקף, ולכן אני עכשיו בכיסא גלגלים.

שלוש שנים לאחר פציעתי, סבתא דבורה הודיע לי שהיא לא מסוגלת להמשיך להתמודד עם הפציעה שלי ואמרה לי שהיא רוצה להתגרש, הסכמתי וסיימנו ברוח טובה. לאחר שנתיים של רווקות בבאר שבע נסעתי לטייל לוויאטנם עם קבוצת נכים. בקבוצה הזו הייתה אישה בשם רעייה שהגיעה לקבוצה מבית הלוחם בתל אביב כמלווה עם טיפול מקצועי בנכי צה"ל. רעייה מצאה חן בעניי מאוד וביקשתי חברות ורעייה הסכימה. התחלנו להיפגש ונסענו לטיולים בארץ ובחו"ל. החלטנו לחיות יחדיו ועברתי לתל אביב לדירה משותפת עם רעייה. לאחר שלוש שנים שהצעתי נישואים, רעייה הסכימה ומאז אנו ביחד ממרץ 2003 חיים באושר.

מאלבום התמונות שלי

הזוית האישית

סבא אביעזר: בקשר הרב דורי סיפרתי לנכדתי את איך אני גדלתי בצעירותי. שמחתי על זמן האיכות המשותף ועל ההזדמנות לשתף אותה בסיפורים הרבים.

הנכדה אלה: במפגשי תכנית הקשר הרב דורי שמעתי סיפורים על חייו של סבא ומשפחתו. נהניתי ללמוד דברים חדשים על החיים של סבא שבצעירותו היו מאוד שונים מהחיים שלי. אצל סבא עוד לא היו כל כך מחוברים למסכים ואני מניחה שכך הם יותר בילו עם חברים ביחד, גם אצלנו מסתובבים ונפגשים אבל לא כל כך הרבה פעמים. בעזרת הקשר הרב דורי ובעזרת סבא הצלחתי ללמוד דברים חדשים ולראות דברים שכיום נראו לי מובן מאליו, אבל עכשיו אני מבינה כמה זה לא נכון. אני שמחה שיצא לי את ההזדמנות לשינוי הזה ואני מאוד נהנית.