מאגר סיפורי מורשת

שמי אורה. נולדתי בישראל בבית חולים פרטי שנקרא "פרויד" ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. כיום הבניין שייך לבנק לאומי.

אבי נעים ז"ל הגיע מעירק בשנת 1942. אמי סוזן ז"ל הגיעה מטורקיה ב- 1948. אחיה של אמי נקלטו בארץ והתפרנסו בעבודה של סלילת הכבישים לירושלים. אחר כך התקבלו לעבוד בתעשייה הצבאית, והאח השלישי של אמי עבד במחלקה בה הומצא תת מקלע "עוזי". צילמו אותו עם העוזי ותמונתו הופצה בכל העולם.

סבא רבא של שירן, אבא של אמי, היה המהנדס של הבנין הגבוה הראשון בארץ, "מגדל שלום מאיר" בתל אביב (כלבו שלום).

אבי ז"ל בחנות הפרחים

לאבי הייתה חנות פרחים ביפו. לפני הקמת המדינה אבי העביר על אופנוע נשק ואוכל לכל החיילים באזור יפו. הוריי נפגשו ברחוב אלנבי בת"א. הם התאהבו ללא מילים. אמא לא ידעה את שפת העברית. הם שוחחו באמצעות סימנים, ומהר מאוד אמא רכשה את השפה. היא עזרה לאבא בחנות הפרחים, בדיעבד זה מה שזירז את לימוד השפה.

 סידור בחנות הפרחים של אבי ז"ל

הוריי התחתנו בשנת 1950 אחרי הקמת המדינה. באותם ימים היינו בארץ במצב ביטחוני קשה. בן דודה שלי מצד אמא היה מוצב בירושלים, בגבול ירדן. שם הוא פגש בחור ערבי, הם התיידדו וניהלו שיחות על המצב בארץ וכן על יפו ועל המלחמה.

הערבי סיפר לבן דודי שהוא מכיר יהודי טוב לב, בעל חנות פרחים בתל אביב. וידוע לו שבעל החנות עוזר לאנשים ולילדים שהתגוררו במוסד, ברחוב דרך יפו. תוך כדי שיחה הסתבר שהם דברו על נעים יהושע, אבי. ההתרגשות הייתה רבה.

לאחר זמן מה הם נפגשו בחנות של אבי. חשוב לי לספר זאת כי  יחסים בין יהודים וערבים יכולים להיות טובים כאדם אל אדם.

הזוית האישית

סבתא אורה: הייתה לי חוויה לשתף ולהיזכר בעבר.

שירן: התעניינתי ואהבתי להאזין לסיפורי סבתי.