מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה וירטהיים, אני משתתפת זו הפעם השניה בתכנית הקשר הרב דורי. סיפורי עוסק בעלייה לארץ.

אחרי תלאות של כשלוש שנים הגענו מלרנקה בקפריסין לחיפה, כשאני בת חודשיים. היה זה בערב פסח תש"ח. ההורים שמעו את הכרזת המדינה, וראו את הבריטים מקפלים את הדגלים ועוזבים. קיבלנו רכוש נטוש בעיר התחתית בחיפה ברחוב קיבוץ גלויות 64. זו הייתה דירת ארבעה חדרים שגרו בה שלוש משפחות, 13 נפשות עם אמבטיה אחת, שירותים אחד, ומטבח אחד.

בשנת 1956 עלינו להדר, לרחוב מיכאל 47 לדירת חדר עם מטבח. התגוררנו שם אמי, אבי ואנוכי. הפכנו לארבעה עם הולדת אחי ראובן בשנת 1959. בשנת 1965 עברנו לרחוב הרצל 88 לדירת שלושה חדרים חדשה ומרווחת. לא היו הרבה צעצועים, המצב היה קשה כלכלית. אני זוכרת שקיבלתי מתנה מסבתי ברומניה, בוב (בובה ממין זכר) וקראתי לו "הנס". הלכתי לגן הילדים שנקרא "יודפת" והיו לי מספר גננות שם, אחת מהם מרים. ביסודי ובתיכון למדתי בבית הספר כי"ח (כל ישראל חברים) אליאנס, עשיתי בגרות. רוב שנות ילדותי הייתי חברה בתנועת הצופים.

אירוע מיוחד הזכור לי 

לא היה טלפון או טלויזיה כדי לבדר אותי, לכן שלחו אותי להסתכל בחלון שצפה לרחוב מרכזי בחיפה, רחוב חטיבת גולני ולספור מכוניות. אמרתי להורים שכבר ספרתי בערך שמונים מכליות דלק. ההורים התפלאו ואמרו שהתבלבלתי בספירה, מפני שאין בשבת משאיות ובטח לא מכליות, אז אמרתי להם: "בואו ותראו". ההורים הצטרפו אלי וגילו שאני צודקת. התברר שמכליות הדלק הובילו דלק לדרום שבה פרצה מלחמת קדש, בשנת 1956. בלילה ירדנו למקלטים בגלל ההפגזה של המשחתת המצרית "איברהים אל האוול",שהפגיזה את חיפה. המשחתת נלקחה בשבי, לימים נקראה "ספינת שלום" והפכה לספינת נוסעים.

זכרונות ילדות

לשמחתי אני זוכרת ושרה לנכדים את כל שירי הילדות ששרנו. משירי ביאליק, לוין קיפניס. שירים כגון: "רוץ בן סוסים", "האוטו שלנו" ועוד. לשמחתי אני עדיין שרה בערבי שירה.

לא היו משחקים מיוחדים מכיון שהאזרחים והמדינה היו במצב כלכלי קשה. שיחקנו בגולות, קלאס, מדרכות מחניים. לרוב לא נתנו לי לרדת למטה לשחק עם כל הילדים שיחקתי בבית עם הבובה הנס והיה לי סוג של לגו.

משפחתי הצעירה

הזוית האישית

סבתא: ההשתתפות בתכנית הייתה חוויה מרגשת ומרחיבה את הקשר הרב דורי.

תומר: היה לי כיף להכיר יותר טוב את סבתי.

סבתא לאה תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו כאן