מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלית בבל

אהבה בין דורית
אלויס ואמירה נאוי
עליתי מבגדד שבעירק לארץ ישראל בישנת 1951 שלחו אותנו לאשקלון אפרידר

נולדתי בשנת 1943 בבגדד, שבעירק.  התגוררנו בשכונה יהודית ששמה תחתטקיה. כל המשפחה גרה בדירה אחת: אני אמירה אחותי, אמי, אבי, סבתותי ודודי.
 
בשכונה היו  בתי כנסת. בית הכנסת היה מקום מפגש. הכרנו זה את זה. בשכונה היו מכולות קטנות. בהם מכרו משחקים לילדים. בחצרות הבתים היו חולבים את הפרות  .בשכונה היה גם שוק לדברים עתיקים. אבא שלי עבד בשכונה בבשרגיה , הסמוכה לשכונה שלנו. הוא עבד בדואר והיה איש מאוד מכובד. אמא שלי הייתה יתומה מגיל שש , היא הכירה את אבי סילמן  נאיו. כשהכירו הם נסעו לעיר מוסל.  הם היו הזוג הראשון שהכירו ונסעו  לגור ביחד, בלי להתחתן . באותם ימים זה לא היה מקובל בעדה העיראקית .
אימי הייתה  בוגרת בית ספר "אלינס".  היא שלטה בשפות האנגלית והצרפתית. לאחר זמן מה, אמא חזרה הביתה לבית אמה. היות ואביה נפטר חזרה להתגורר בסמוך למשפחה. לאימי היו 8 אחים ואחיות ואלה שמותיהם:  לבכור  קראו יוסף לשני אליה, והארון. לאחיותיה קראו: רימה, סעידה, נעימה, צ'חלה. אמי התחתנה עם סילמן נאווי. לאחר החתונה נולדתי ולאחר מכן נולדה אמירה אחותי.
 
עלינו ארצה בשנת 1951. באנו לשער העלייה. הייתי בת 9 . זכור לי כי ריססו אותנו  בספריי בגלל  שפחדו שיש לנו כינים. הרגשתי השפלה נוראית, בלבול, אי הבנה, המון שאלות… למה??? משער העלייה  עברנו למחנה עולים בפרדס חנה ובהמשך  לאשקלון, למעברה שהקימו בה אוהלים. במעברה זו  היו עולים מכל קצוות העולם. המעברה הייתה ליד גבול עזה לא היה לנו גז וחשמל. חיינו חיים פשוטים כולם היו המצב כלכלי ומנטלי דומה, הרגשנו שווים ושמחים. שיחקנו כל ילדי המקום יחדיו, היינו נאיביים ומאושרים. זכור לי כי בסביבה היו  חיילים רבים ששמרו עלינו. עוד זכור לי היו שהמשטרה הביאה למעברה מכליות מים וכל משפחה לקחה במיכלים מים בהתאם למספר הנפשות.
 
כמובן שבאותם ימים לא היה חשמל, מכונת כביסה, מקרר ועוד מוצרים רבים שאליהם אנו מורגלים כיום. . זוכרת את חלוקת הקרח שנשא חמור לתוך המעברה.  בהמשך עברנו למעברה בהרצליה. גרנו בצריף עם המון כינים. בגלל הכינים לא יכולנו לישון בלילות. מהרצליה עברנו ליפו וסוף סוף אבא קיבל עבודה.  הוא עבד בקרייה ליד הצריף של דוד בן גוריון, שהיה ראש ממשלה דאז. מיפו עברנו לרמת גן .
 
בשנת 1963 התחתנתי עם דבי מנשה ז"ל . חזרנו  לגור בהרצליה. במשך השנים נולדו לנו 4 ילדים: לאה, רינת, איילת ואלי. המשפחה היא הדבר הכי משמעותי בחיים, כל השאר רק הקדמה…
 תשע"ו

מילון

בדלאק
יקירי, בשפה העירקית

ציטוטים

”תיזכה למיצוות“

הקשר הרב דורי