מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1991, כשהייתי בגיל 18, עליתי ארצה מאתיופיה יחד עם הוריי ואחיי.

זכור לי במיוחד הסוס שהיה לי בבית הורי באתיופיה. מאז שהייתי קטנה אני והסוס גדלנו יחד, הייתי מאכילה אותו, מנקה ורוכבת עליו, היינו קשורים מאוד זה לזה. לקראת עלייתנו ארצה, נאלצנו למכור את הסוס, שהיה כבר זקן. הפרידה ממנו הייתה  קשה וזכורה לי במיוחד.

עלינו במבצע שלמה. אתיופיה הינה מדינה נוצרית ואנו יהודים ורצינו להיות עם בני עמנו. עליתי ארצה במטוס ומיקמו אותנו במחנה עולים במכמורת, בצפון הארץ.

במכמורת היו הצריפים בנויים על חוף הים, המקום היה יפה וקרוב לטבע וזו הייתה עבורי חוויה לגור שם.

בארץ היו קשיי קליטה רבים כמו ההיכרות עם ארץ ותרבות חדשה, התיידדות עם אנשים, לימודים, שפה חדשה ועוד.

אירוע מיוחד הזכור לי בתהליך הקליטה הוא שבליל יום העצמאות הראשון שלנו בארץ, כשהתחילו הזיקוקים נלחצנו מאוד. חשבנו שיורים טילים על מדינתנו – ישראל – והסתתרנו מתחת למיטה. באתיופיה לא היו זיקוקים ולפני עלייתנו סיפרו לנו על מלחמת המפרץ ונלחצנו מאוד כי פחדנו שתהיה מלחמה נוספת ולכן תגובתנו הייתה מאוד מופרזת.