מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עליתי בעליית הנוער ממרוקו למושב נהלל

הדסה עם חברה מטיילות בישראל
הדסה נערה עם אלי אחיה ואשתו
סיפורה של חשיבה וילנר שהפכה להדסה וילנר

שמי הדסה וילנר. נולדתי במרוקו  בכפר תשמשית, בהרי האטלס.  נולדתי בשם חשיבה אלמליח. חשיבה פירוש המילה, בחורה טובה וצנועה. הורי מסעוד ותמו הביאו לעולם שבעה ילדים, אלי הבכור, אביבה ואני השלישית במשפחה. אחרי נולדו עוד ארבעה אחים. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער בשנת 1951. הייתי כבת 12 כשיצאנו לדרך מקזבלנקה.
 
במרוקו הייתי חברה בתנועת נוער, תנועות נוער אלו הכשירו את הילדים ובני הנוער מתוך כוונה להעלות אותם לישראל. התכנית נקראה אז "עליית בן גוריון" . ראש ממשלת ישראל יזם את העלאת הילדים מכל התפוצות כעליית נוער לישראל.
 
דודי אברהם היה עורך דין במקצועו ופעיל בתנועות הנוער. הוא הוכשר כמדריך והיה בקשר עם הנציגים שהיגיעו מישראל, בשליחות.  אני זוכרת באחד המפגשים שלנו בתנועה, שאלו אותנו: מי רוצה לעלות לארץ ישראל?". לא ידעתי אפילו בדיוק מה זה ואמרתי כן. חשבתי שזו נסיעה לחופשה. סיפרתי בבית להורי וגם דודי סיפר להם. הם לא היו צריכים לחתום על שום מסמך, כך שלא הייתה בעייה.
 
ידעתי, שאחי הבכור אלי, כבר עשה עלייה לארץ ישראל שלוש שנים לפני כן בשנת 1948. אלי עלה יחד עם שני חבריו הטובים אברהם אלמליח ודוד. שלושתם ברחו מהבית ועשו עלייה עצמאית לישראל. הם התמקמו בעיר ירושלים. שלושתם היו כבני 16-17 ועם הגיעם לארץ התגייסו יחד לשירות הצבאי.
 
ידעתי גם שיש לי דוד בשם אברהם אלמליח שגר בשכונת הקטמונים בירושלים. הוא היה מותיקי היישוב כבר 70 שנה בארץ. דוד זה אברהם היה אחיו של הדוד יהודה מקזבלנקה שבמרוקו.
 
תמונה 1
 
הדסה בצעירותה
 
העלייה לארץ בעליית הנוער
מקזבלנקה טסנו בטיסה למרסי, שבצרפצת. שם לקחו אותנו למחנה העולים קונדורס. היינו במחנה העולים חצי שנה. גרנו שם בצריפיםהיו המון המון ילדים, בלגןרב. ארגנו לילדים פעילויות כמו במחנה נוער. אחרי חצי שנה עלינו לאנייה. אנייה מלאת ילדים, לא היו כמעט מבוגרים, חוץ מהמדריכים שלנו. הפלגנו והגענו לנמל חייפה. 
הגענו בלילה, פתאום כשראיתי מרחוק את אורות חייפה, הייתה התלהבות רבה. את החוויה הזו, האורות האלה, לא אשכח. זו חוויה שלא תשכח לעולם.
 
היגיעו לנמל עשרות אוטוסוסים לאסוף את כל הילדים. כל ילד קיבל זריקת חיסון ועלה לאוטובוס. הילדים פוזרו באוטובוסים לקיבוצים במקומות שונים בארץ.  האוטובוסים התמלאו ויצאו לדרך, כבר היה חושך. נשארנו אני וחברתי, כי סרבתי לקבל זריקה, פחדתי. וסרבתי לקבל זריקה. בסוף לקחו אותי ואת חברתי מזל, במונית לעפולה למקום שנקרא "משק הפועלות". שם היינו 3-4 חדשים, אני ומזל. 
 
משם העבירו שלחו אותנו לאיזה קיבוץ. הגענו באוטובוס ולא הסכימו לקבל אותנו. אז חזרנו שוב לעפולה ל"משק הפועלות".  לבסוף  היגיע מישהי מהסוכנות ולקחה אותנו ל"נהלל".  (משפחת דיין, המפורסמת גרה שם). . ליד המושב הקימו שם מחנה גדול לעליית הנוער. לשם היגיעו ילדים מכל התפוצות: מעירק, מרוקו ועוד.  פגשתי שם כמה בנות שהיגיעו ממרוקו וזכרתי אותן מההפלגה באנייה. 
בקבוצת עליית הנוער בנהלל היינו , מזל ואני שלוש שנים.  כולם היגיעו לגיל גיוס וגוייסו לצבא, חוץ ממני, כי הייתי קטנה מהם ועוד לא בגיל גיוס.  מזל עברה לקיבוץ אחר. מאז ועד היום לא נפגשנו לא יודעת היכן היא. הזמינו את אלי אחי הבכור שגר בירושלים  והוחלט שאני אעבור לגור אצלו בירושלים. אלי חזר לירושלים.
 
המעבר ממושב נהלל לירושלים
ביום שעזבתי את נהלל, נסעתי לבד לירושלים. לקחתי את כתובתו של הדוד שלי אברהם ( הוא אח של הדוד יהודה אלמליח מקזבלנקה) , כתובת שהורי נתנו לי במרוקו. ידעתי שהוא גר בשכונת הקטמונים. הסתובבתי ברחובות ירושלים עם הכתובת בידי, איש אחד עזר לי וכך הגעתי לביתם של הדוד אברהם ואשתו הדודה עיישה. הם קבלו אותי באהבה רבה. זה היה ביום שבת, הדוד לקח אותי ברגל משכונת הקטמונים לשכונת ממילא שם גר אחי אלי ואשתו חיה
 
תמונה 2
 
אחי אלי עם אשתו חיה והדוד אברהם אלמליח, בירושלים
 
תמונה 3
 אני עם קרובות המשפחה שלי, שמחה ולונה אלמליח
 
 
הבית בבו גרנו בירושלים היה מבנה אבן . הייתה חצר מרכזית ומסביבה היו חדרים.  הבית היה שייך להוריה של חיה גיסתי.  בחצר היו מתכנסים כל בני המשפחה החברים: אלי, דוד ואברהם אלמליח.  לאמא של חיה גיסתי קראו פרחה, היא הייתה בשלנית טובה, וכולם היו מגיעים לשם לאכול. כך עברתי לגור יחד עם אחי אלי ואשתו. התחלתי לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות. הבית הזה נמכר בהמשך וכל בני המשפחה עברו לגור ברמת – גן. על זה יסופר בפרק הבא……. 
 
העשרה
עליית הנוער: "עליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית….. מקום המדינה ועד ל-1952, העלייה לארץ הייתה גדולה במיוחד. באותה התקופה, מעל 27,000 ילדים ובני נוער הצטרפו לעליית הנוער. כל הנערים שהיו ב"בתי עליית הנוער" בערים ברחבי אירופה עלו לארץ. בשל כמות העולים הגדולה, נפתחו מחנות מעבר ומיון בכמה מרכזים בארץ. דבר המייחד תקופה זו לעומת קודמותיה, היה העובדה כי בני הנוער והילדים לא הגיעו לבדם, אלא יחד עם משפחותיהם. דבר מרכזי נוסף היה ארץ מוצאם: 76% מתוכם היו מארצות ערב. תמורות אלה יצרו שינויים באופי הארגון והתנהלותו".
 
משק הפועלות: "משקי פועלות היו משקים חקלאיים לנשים פועלות וחלוצות ביישוב העברי בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20. במסגרת משקי הפועלות הוכשרו נשים צעירות, בדרך כלל עולות חדשות ורווקות, לעבודה חקלאית ולניהול משק חקלאי עצמאי לפרנסתן ביישובים החקלאיים החדשים: קיבוצים ומושבים". ויקיפדיה
 
תיעוד: תמי גרין-אלמליח 
תשע"ו
 

מילון

עליית הנוער
עליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית..... מקום המדינה ועד ל-1952, העלייה לארץ הייתה גדולה במיוחד. באותה התקופה, מעל 27,000 ילדים ובני נוער הצטרפו לעליית הנוער. כל הנערים שהיו ב"בתי עליית הנוער" בערים ברחבי אירופה עלו לארץ. בשל כמות העולים הגדולה, נפתחו מחנות מעבר ומיון בכמה מרכזים בארץ. דבר המייחד תקופה זו לעומת קודמותיה, היה העובדה כי בני הנוער והילדים לא הגיעו לבדם, אלא יחד עם משפחותיהם. דבר מרכזי נוסף היה ארץ מוצאם: 76% מתוכם היו מארצות ערב. תמורות אלה יצרו שינויים באופי הארגון והתנהלותו.

משק הפועלות
משקי פועלות היו משקים חקלאיים לנשים פועלות וחלוצות ביישוב העברי בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20. במסגרת משקי הפועלות הוכשרו נשים צעירות, בדרך כלל עולות חדשות ורווקות, לעבודה חקלאית ולניהול משק חקלאי עצמאי לפרנסתן ביישובים החקלאיים החדשים: קיבוצים ומושבים.

ציטוטים

”אלי אחי, עלה לארץ יחד עם חבריו הטובים אברהם ודוד. הם ברחו מהבית ועשו עלייה “

הקשר הרב דורי