מאגר סיפורי מורשת

עליתי ארצה בשנת  1945 בהיותי בגיל עשר נבחרתי יחד עם אחי, שלחו אותנו לארץ ישראל. זו נקראה אז

עלייה בלתי לגאלית, שני בחורים צעירים ליוו אותנו כל הדרך.

הלכנו ברגל מלבנון. ביום הסתירו אותנו במקומות שונים ורק בלילות, המשכנו במסע עם שני הבחורים.  

המסע נמשך עשרה ימים, בהם הסתתרנו ועשרה לילות בהם הלכנו

הגענו לארץ ישראל, הגענו לקבוץ איילת השחר.

בארץ שלטו עדיין הבריטים, ואנו הרי הגענו "כלא חוקיים", כך שנאלצנו להמשיך ולהסתתר. 

לא יכולנו ללכת לאור היום, אז הלכנו כל הלילה ואז עלינו לאוטובוס ונסענו למחנה עולים בעתלית.

כעבור מספר ימים לקחו אותנו למושב תל-עדשים, שם הכניסו אותנו לביתה של הרופאה ביישוב.

למזלי, הרופאה בחרה בי להיות אצלה.

 

עליתי ארצה, בגיל 10  רק עם אח אחד. רק שנה לאחר מכן,  הגיעו ארצה אבי, אחי ואחות נוספת. בני משפחתי נאלצו לחיות כנוודים , בבריחתם מעיני הבריטים. בארץ לא היה להם למי לפנות? או איפה להיות?

ימים רבים הם ישנו על ספסלים בשדרות או בחצרות הבתים, כשהיה חיפוש,  שהבריטים עשו במפתיע

הם היו צריכים לברוח מחצר לחצר.

משפחתנו עדיין לא הייתה מאוחדת, התלאות נמשכו….בלבנון נותרו שתי אחיותי התאומות בנות שנה וחצי

ועוד אחות בת 11, הן עלו מאוחר יותר יחד עם אמי. מזלן לא שפר, הן לא הצליחו לחמוק מהבריטים.

בעלייתן ארצה הן  נתפסו ונאסרו. את שלושת אחיותי שלחו חזרה לבירות. אמי  נאסרה בבית סוהר. היא נשארה אסורה מספר חודשים. היו אלה ימים קשים.    

תודתנו לרכזת המחשבים טובה וינברגר, והמורה שרה פישלביץ